שירה-ספרות-מחקר-מוזיאולוגיה

האתר של ד"ר רותי קלמן

'אהובת הצייר' מאת סימונה ואן דר פלוכט ; מהולנדית: אירית באומן

כתבה: ד"ר רותי קלמן


פרשייה עלומה – שרק מעטים נתנו עליה את דעתם, ומעטים מהם ידעו את הפרטים – מהווה בסיס לרומן המרתק שכתבה סימונה ואן דר פלוכט. הצייר הוא רמברנדט ואן ריין, הצייר ההולנדי הידוע, והאהובה היא חירטְיֶיה דריקס.

חירטְיֶיה, שהתאלמנה מבעלה האהוב – שטבע בים לאחר ארבעה חודשי נישואין בלבד –  מנסה להתאושש בעזרת עבודתה כאומנת במשפחות עם ילדים, כל עוד מתאפשר לה. כשהיא נאלצת לעזוב את אחת המשפחות, היא שומעת שהצייר ואן ריין רמברנדט באמסטרדם זקוק למטפלת לבנו. היא מגיעה לביתו ומתקבלת מיד לעבודה בטיטוס הפעוט. האם, ססקיה, אשתו של רמברנדט נוטה למות. אין לה כוחות לטפל בתינוק בן החמישה חודשים. חירטְיֶיה מתגייסת לטפל בילד ובאם יחד, כשהיא נחשפת לכאבו של רמברנדט, שאוהב את ססקיה אהבה עזה. כפי שמעידה חירטְיֶיה:

"מהמקום שבו עמד יכול היה לראות את ססקיה שוכבת במיטת הארגז שבחדר המגורים, ומדי פעם היה עוצר ומחייך אליה או מפריח לה נשיקה. אבל מרבית היום היה עובד מרוכז ללא הפסקה ושוכח מהכול ומכולם… בחצי השני של מאי כבר לא נשאר זכר ליופייה הרענן והצעיר של ססקיה. מעולם לא פגשתי אותה בריאה, אבל ראיתי אותה בדיוקן האחרון שלה שרמברנדט צייר…"

ססקיה נפטרת ואין קץ לכאבו של רמברנדט. בשעות שבהן אין הצייר מנחה את מתלמדיו בסטודיו, שולט שקט של אבלות בבית. את יתר זמנו הוא מקדיש לציור הענק של משמר העיר אמסטרדם. על ציור זה הוא מקבל סכום נאה מאד, אך על אף הכנסה חד פעמית גדולה זו, עדיין לא מתכסים חובותיו, כשהוא לא ממש מתעניין במצבו הכלכלי. הוא בררן בלקוחותיו, שכן אין הוא אוהב לְרַצות או להתחנף לאיש. כשהוא מצייר, הוא מצייר את האמת, אפילו אם היא לא מצטיירת טוב. כתוצאה מבררנות זו, הולכים ומצטברים חובותיו, המתגלים לחירטְיֶיה במהלך עבודתה בביתו. היא מציעה לו למכור מתחריטיו וציוריו, והוא מסכים. בכך מסייעת חירטְיֶיה להתייצבותו הכלכלית של רמברנדט.

בהמשך, הוא יצייר את דיוקנה של חירטְיֶיה ובין שניהם יתפתח רומן. רמברנדט אינו יכול לשאתה לאישה בשל ססקיה, אשתו שנפטרה. ססקיה, שבאה מבית עשיר, קבעה בצוואתה, שאם יינשא בשנית, יעברו כל נכסיה למשפחתה. חירטְיֶיה בכל זאת נשארת איתו, ובמושגי החברה באותה עת, היא חיה בחטא ומסתכנת בכליאה. אפילו אחיה האהוב, פיטר, מחרים אותה בשל כך. חירטְיֶיה המאוהבת באב ובבנו, שקשור אליה מאד, מסרבת לוותר. אבל יגיע יום, שבו הצייר יפנה לה עורף, בשל אישה צעירה. מכאן יתחיל הליך משפטי ארוך, שבו היא תובעת את זכויותיה, ונאלצת לשלם על־כך מחיר יקר מאד.

הרומן של סימונה ואן דר פלוכט מבוסס על רשומות משפטיות ועירוניות שמעידות על הקשר שהיה בין השניים, ועל המאבק המר שהתנהל ביניהם. בין יצירות האמנות של רמברנדט ואן ריין, נמצא בעיקר את ססקיה, אשתו האהובה, ואת הנדריקיה, הצעירה שבה התאהב אחרי חירטְיֶיה. אולם יש לשער שמספר דיוקנאות, הן של חירטְיֶיה עצמה.

 

כתבות מומלצות בשבילך

שבועת רחל

'שבועת רחל' מאת: מיכל שלו כתבה: ד"ר רותי קלמן לא יכולתי להניח את הספר מידי. ובהחלט היווה גם אסקפיזם טוב, כשהכרחתי את עצמי שלא להסתכל כל הזמן בחדשות. יש כאן קשר יפה בין סבתא רחל לנכדתה הדס, דסינקה, כפי שהיא

קרא עוד »

אזהרת סערה

'אזהרת סערה' מאת: מריה אדולפסון; משוודית: יעל צובארי כתבה: ד"ר רותי קלמן   הספר 'אזהרת סערה' של הסופרת השוודית, מריה אדולפסון, שייך לסדרת ספרי מתח שכתבה אדולפסון, ואשר עלילותיהם מתרחשות במדינת איים דימיוניים בשם דוגרלנד. אותה מחלקת רצח, כמו בספרים

קרא עוד »

למחרת היום

'למחרת היום' מאת: מליסה דה קוסטה; מצרפתית: אביגיל בורשטיין כתבה: ד"ר רותי קלמן זהו ספר על התאוששות. התאוששות מאובדן נפשות יקרות, והדרך שבה לומדת הגיבורה לשרוד גם אחרי מות לבה. הרגע שלפני האובדן מוצא את אמנד לוזן ובעלה בנז'מן בשיא

קרא עוד »

נסיכות אפילה ואור

'נסיכות אפילה ואור' מאת: חוה עציוני-הלוי כתבה: ד"ר רותי קלמן סיימתי לקרוא עוד רומן תנ"כי מעניין ומעשיר של חוה עציוני־הלוי. כרגיל, אני מתפעמת מתוצאות המחקרים שהיא עושה בסיפור המקראי עצמו, כשהיא נעזרת בפרשנויות; במחקרים ארכיאולוגיים, במאמרים היסטוריים; במדרשי חז"ל; ואפילו

קרא עוד »

שירלי טמפל קופצת ככה

'שירלי טמפל קופצת ככה' מאת: סמדר שיר כתבה: ד"ר רותי קלמן עלילת הספר למבוגרים, שכתבה סמדר שיר, נסובה סביב שׂריקה, שממרומי גיל הששים, משחזרת את ימיה וילדותה – חושפת ונחשפת לכל מה שלא גילתה קודם לכן בשל פחדיה והסתגרותה.  שׂריקה

קרא עוד »

לפני שהקפה יתקרר

'לפני שהקפה יתקרר' מאת: טושיקאזו קאוואגוצ'י ; מאנגלית: שאול לוין כתבה: ד"ר רותי קלמן   חוויות מהעבר, יכולות לעלות בזיכרוננו לכשנְזַמֵּן אותן, וגם בלא התראה. אך כמובן, שאיננו יכולים לשנות אותן, גם אם היינו רוצים. ולא היינו יכולים לחוות אותם

קרא עוד »
נגישות