'ארבע הרוחות' מאת: כריסטין האנה; מאנגלית: אינגה מיכאלי

בבסיסו של הרומן היפה הזה נמצא אירוע היסטורי קשה בתולדות ארה"ב. בשנים 1929 – 1939 התרחש משבר כלכלי עמוק ביותר, לאחר המפולת של הבורסה ב-1929. "שנים של בצורת, בשילוב עם החורבן הכלכלי שהמיט השפל הגדול, הכניעו כליל את המישורים הגדולים… וכששנים־עשר מיליון איש נותרו ללא פרנסה, העיתונים בערים הגדולות כלל לא טרחו לסקר את הבצורת. הממשלה לא הציעה שום סיוע, וממילא החקלאים גם לא ביקשו ממנה דבר. הם היו גאים מכדי לחיות מדמי אבטלה. הם ייחלו רק לגשם שירכך את הקרקע וינביט את הזרעים, כדי שהחיטה והתירס ירימו שוב את ראשיהם הזהובים אל עבר השמיים…" מי מהחקלאים, שיכול היה, עזב ונדד אל הערים הגדולות בחיפוש אחר עבודה. גברים נטשו משפחות בדרכם לחיפוש פרנסה. חוות חקלאיות רבות נשארו נטושות, ומי שלא נטש, חי מהיד לפה, הסתובב בסחבות, ובייאוש הולך וגדֵל.

אלזה, שנדחתה על ידי הוריה ואחיותיה, מחפשת אהבה מחוץ לבית בחיקו של רייף מרטינלי. נער נחמד וקליל דעת ממשפחה איטלקית, שמתייחס אליה בכבוד, שלא הורגלה בו. כשהוריה מגלים שהיא בהריון, אביה של אלזה זורק אותה בפתח ביתם של בני משפחת מרטינלי. רוז וטוני מרטינלי, הוריו של רייף, מופתעים, אך מתעשתים במהירות. הם משיאים את השניים, ומכניסים את אלזה לביתם בחום ובאהבה, שמעולם לא קיבלה ממשפחתה. אסירת תודה, היא נרתמת לעבודה בחווה בחריצות גדולה. "בשלוש־עשרה השנים האחרונות היא למדה לאהוב את חלקת האדמה הזאת ואת החווה הזאת יותר מכפי ששיערה בנפשה. בשנים הטובות, האביב הביא עימו אושר שהציף את ליבה, במיוחד כשהביטה בגינת הירק הצומחת… בני משפחת מרטינלי קידמו את אלזה בברכה, והיא גמלה להם על טוב הלב הבלתי־צפוי במסירות עמוקה, ובאהבה עזה למשפחה ולמנהגיה…"

אבל שנות השפל הכלכלי גוזלות מהמשפחה את רגעי האושר. שנים שחונות, ללא גשם, מייבשות לחלוטין את האדמה. הם נשארים בלי כסף. רייף בעל החלומות, אינו יכול לשאת זאת. כשאלזה מתעקשת להישאר עם הוריו ובחווה, הוא בורח. לורדה, ילדתה, נמצאת בגיל ההתבגרות, והיא מאשימה את אלזה בעזיבתו של אביה. היא לא רואה את המסירות של אימה, ואת סבלה, וחולמת להצטרף אל רייף בדרך לאושר ולעושר, שהיא חושבת שהוא חוֹוֶה.

כשהבן הקטן של אלזה, חולה ומאושפז, עם סכנה לחייו, בשל סופות האבק הנוראיות שמשתוללות באיזור, מבינה אלזה שאין ברירה אלא לעזוב את החווה. היא מקווה שרוז וטוני, יצטרפו, אך הם לא מוכנים לעזוב את החווה. היא יוצאת לדרך עם שני ילדיה: האחד חולה, השנייה זועפת וכועסת. אבל הקשיים שהם חווים בדרך, והנחישות לשמור ולהגן עליהם למרות הסכנות, גורמות ללורדה להבין איזו לביאה היא אימה, להעריך אותה, ללמוד ממנה ולעזור.

בתוך הקשיים הרבים והבלתי נגמרים, כשהן גרות באוהל, בתוך מחנה פליטים גדול, יש גם רגעים של אושר, כמו בחג המולד. "אנט גרר החוצה שרפרף ושני ארגזים של פירות. הם ישבו בחזית האוהל, קרוב לחומו של תנור העצים. הם הכינו עץ חג מולד מפחיות שמסמרו זו לזו ומחומרי בעירה, ואז קישטו אותו בכל מה שמצאו – כלי מטבח, סרטים לשיער, רצועות בד. אחרי שאלזה מקריאה להם מכתב שקיבלו מרוז וטוני, היא מעניקה לכל אחד מילדיה מטבע של פני. "עיניו של אנט אורו. "כסף לממתקים!" צעק הילד… אנט קרע את עטיפת המתנה לו. אלזה תפרה לו אפודה נאה מבד המושב של מכונית שננטשה במחנה, וקנתה לו גם חטיף שוקולד מתוצרת הרשי. עיניו של הילד נפערו בתדהמה. הוא ידע שחטיף כזה עולה חמישה סנטים. הון עתק. "שוקולד!" הוא קילף את העטיפה אט־אט, חשף פינה חדה וחומה וכרסם אותה בזהירות, כמו עכבר קטן. התענג על הרגע. לורדה פתחה את המתנה שלה. אלזה תיקנה את נעליה של לורדה, והשתמשה בפיסת גומי מצמיג כדי ליצור שתי סוליות חדשות, שיחזיקו מעמד זמן רב יותר ויהיו גם נוחות בהרבה מפיסות הקרטון. מתחת לנעליים נח כרטיס קורא חדש על שמה של לורדה, ולצידו עותק של "חידת המדרגות הנסתרות"… אצבעותיה של הילדה רפרפו על הכרטיס כמעט בהערצה…"

כשצריך, לורדה גם תגרום לאלזה להתאושש ברגעי משבר, ולהבין שלפעמים צריך אפילו להסתכן, למען חיים טובים וצודקים יותר "לפעמים צריך להיאבק על מה שמגיע לך, אימא" היא אומרת לה, כשהן מוציאות את נשמתן בשדה הכותנה, תמורת פרוטות, בחוותו של וולטי, שמנצל את חוסר האונים של הפליטים, ועושק אותם בלי סוף, כשהוא מקצץ שוב ושוב את שכרם הזעום, בתירוצים שונים.

הרומן 'ארבע הרוחות' של כריסטין האנה, חושף בפנינו, לא רק את התקופה הקשה, את המנצלים ואת המנוצלים, אלא גם את הרֵעוּת, את העזרה, ואת ההתחלקות גם במעט שיש, בין אנשים טובים. זאת, בתוך הוואקום שנוצר מצד השלטון, שאינו מצליח להתמודד עם כמות הנזקקים לעזרה.

שווה קריאה!