שירה-ספרות-מחקר-מוזיאולוגיה

האתר של ד"ר רותי קלמן

'בית קברות בים' מאת: אסלק נורה; מאנגלית: רות שפירא

כתבה: ד"ר רותי קלמן

 

את הספר הזה, הקדיש הסופר אסלק נוּרֶה "לאנשי הצוות הנועזים של ספינת המשא באטנפיורד" – שחילצו 140 נורווגים וחיילים גרמנים, מספינת ההוּרטיגרוּטֶה (ספינת אקספרס של נורווגיה) בשם 'הנסיכה רנגהילד', שטבעה ב-23 באוקטובר 1940 – ולכל אותם, שלא זכו להינצל, ומקום קבורתם הוא בבית קברות בים.

הספר הוא רומן, שבו המקומות, האירועים ובני האדם בדויים. אולם הבסיס של הרומן, הוא סיפורה האמיתי של הספינה, שבאמת טבעה, במלחמת העולם השנייה. בתקופה שבה נורווגיה הייתה תחת שלטון גרמני, והחיילים הגרמנים הסתובבו בה, כבתוך שלהם.

סשה (אלכסנדרה) פאלק, מנהלת מוזיאון וארכיון, שמוקדשים לשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, היא בת למשפחה רבת נכסים. בבעלות המשפחה גם קונצרן קבוצת Saga של מספנות, שהיה לה תפקיד משמעותי במלחמת העולם השנייה, ובראש הקונצרן ניצב אביה של סשה, אוּלָב, בן ה-75, שר ההגנה לשעבר של נורווגיה. אוּלָב מסרב להעביר את הניהול לסוורה בנו, או לסשה, למרות גילו, ויחסיו עם אמו, ורה, נחשפים במלוא משמעותם ומורכבותם, במהלך הרומן.

ברומן, ורה פאלק, היא סופרת מוערכת ידועה, שכתבה, בין השאר, ספרי מתח רבים. בשנת 1970, היא מחליטה לכתוב את הפרק הכי משמעותי שלה, והוא הסיפור האמיתי על הספינה שטבעה ב-1940. היא נעזרת במה שידעה, מצד אחד – כמי שניצלה בעצמה מהטביעה – ובמסמכים שמצאה בברגן. לסיפור היא קוראת "בית קברות בים".

אבל מסתבר, שהאמת, שעליה היא כותבת, נמצאת בסתירה לאינטרסים המשפחתיים, וגם לא נמצאת בקנה אחד עם התדמית שנורווגיה מנסה לשמר לעצמה. במקום מסויים בספר היא כותבת: "תוּר [בעלה שניספה באותו אסון – ר.ק] עוּטר אחרי מותו בעיטור צלב במלחמה בדרגת חרב אחת על פעילותו בזמן המלחמה. קיבלתי את האות בשמו… האם ידעו שהוא ומספנות פאלק – במקביל לפעולתו לכאורה במחתרת – גם הרוויחו מיליונים מהעברה של כוחות האויב לחזיתות ברחבי המדינה?"

כתב היד נלקח מוורה, טרם פירסומו, על-ידי המשטרה החשאית. אותה מאשפזים לזמן־מה, בטענה שהיא הוזה דמיונות שווא, שהיא נרדפת על-ידי אישי ציבור נורווגיים ובני משפחה. מאותו הרגע, מפסיקה ורה לכתוב, ומסתגרת. היא מוגדרת כבלתי־כשירה להחלטות שיפוטיות של החברה, ובנה, אוּלָב – שרואה עצמו מנהל את ההיסטוריוגרפיה של נורווגיה –  ממנה עצמו לאפוטרופוס שלה, מבלי שוורה תוכל לשלוט במצב. ורה משתתקת. מבינה שכל מילת אמת שלה, תסכן אותה, ואת המשפחה כולה.

אבל אז מגיע הרגע, שבו רוצים לערוך טקס מכובד בים, לזכרם של האנשים שטבעו בספינה. סשה מבקשת מסבתה לדבר בטקס, ולספר על מה שקרה לספינה. ורה יודעת, שלא תוכל לעמוד מול הנוכחים בטקס, ולספר את האמת, והיא מחליטה להתאבד בים. צוואתה נעלמת.

בדיעבד מתברר שכל חלקי הספר התיעודי שכתבה ורה, הודפסו כעותק נוסף ונמצאים במקומות מסתור שונים. בהיעדר צוואה, מבינים בני המשפחה, שהאמת שבספר הנעלם, היא בעצם הצוואה של ורה, כפי שאומרת רות, העורכת הוותיקה של ורה לסשה: "צוואה היא עדות, סבתא שלך אמרה זאת לא פעם. בין שצוואה היא רומן, ובין שהרומן הוא צוואה. אולי "בית קברות בים' הוא הצוואה האמיתית של ורה?". כְּשֶׁרוּת נותנת לסשה מכתב שהוחבא בין דפי הספר 'הרוזן ממונטה כריסטו', מבינה סשה שוורה נקרעה בין האמת לנאמנות למשפחתה: "המשפחה עומדת בצומת דרכים, סשה. תוכלי להמשיך לחיות על פי האמרה המופיעה על סמלה של משפחת פאלק: Familia Ante Omnia. המשפחה לפני הכול, גם כאשר האמת והנאמנות עומדות בסתירה… אם תרצי למצוא את האמת, תצליחי. אבל עלייך להיות מוכנה לכך שהאמת מכאיבה מאוד."

הנס פאלק והענף המשפחתי שהתמקם בברגן, מנודים על-ידי אולב ומשפחתו. אך נראה שוורה ביקשה לתקן עיוות היסטורי משפחתי, ויומיים לפני מותה, ביקשה לשוחח עם הנס בקשר לצוואתה. עם מותה הפתאומי, מגייס הנס את יוני ברג, עיתונאי שסוקר באיזורי קרבות – כמו הכורדים נגד דאעש בכורדיסטן – ובמסווה של כתיבת ביוגרפיה על הנס, מנסה יוני לגלות היכן הספר־צוואה של ורה, והאם באמת ייעדה ורה חלק מהירושה להנס ולמשפחתו.

הענף המשפחתי באוסלו מתפצל ברצונותיו. סשה רוצה לגלות את האמת של סבתה, ואילו אוּלָב, אביה, מנסה למנוע את הגילוי. כשהוא נשאל מה כל כך מסוכן בספר הוא מספר על אביו, תוּר, שעמד בראש חברת ספינות הקיטור של ברית ערי ההנזה בברגן כשפרצה המלחמה:

"אבא גם היה בעל מספנה ואיש עסקים, הוא היה נתון בניגוד עניינים בלתי אפשרי בין הערכים שהאמין בהם לבין הצורך לעבוד עם שלטונות הכיבוש. אחרי המלחמה… ההיסטוריה נכתבה די בשחור-לבן, והצדדים, איך לומר זאת, היותר בעייתיים של אבא הושמטו. עד שאמא החליטה לכתוב על זה ספר כעבור עשרים וחמש שנים. טוב, נו, אולי הוא באמת חתם על איזה הסכמים עם השלטונות הגרמניים, אבל מי אנחנו שנשפוט את המתים?"

תככים משפחתיים ולאומיים יתגלו לקורא בהמשך, אבל התגליות – האמת של ורה, מצד אחד, ופעולותיהם של מי שמגלים את האמת, מצד שני – יפתיעו בהחלט.

 

רומן מותח ומעניין. קיראו.

כתבות מומלצות בשבילך

גבעות הטיגריס

'גבעות הטיגריס' מאת: סריטה מנדנה; מאנגלית: יעל ענבר כתבה: ד"ר רותי קלמן הספר המדהים הזה הוא לא אחר מאשר יצירת מופת. יש שהישוו אותו לרומנים 'חלף עם הרוח', 'ציפורים מתות בסתר' ו'שידוך הולם', וההשוואה הזו מפתיעה עוד יותר, כשמתברר, שזהו

קרא עוד »

ביוטופ

'ביוטופ' מאת: אורלי קסטל בלום כתבה: ד"ר רותי קלמן העלילה, שבמרכזה אנטי־גיבור בדמות ז'וזף שימל, מעוגנת בהוויה התל-אביבית, על כל שכבותיה, ובעיקר חלכאיה. בדומה למושאי כתיבתו של אונורה דה בלזק – הסופר הצרפתי, שעליו כתב ז'וזף שימל את הדוקטורט הלא־גמור

קרא עוד »

אז'ני גראנדה

'אז'ני גראנדה' מאת: אונורה דה בלזק; תורגם מצרפתית: מנשה לוין כתבה: ד"ר רותי קלמן   מי שגרמה לי לשוב ולקרוא את הרומן הקלאסי הזה, הראשון מיצירות המופת של הסופר הצרפתי אונורה דה בלזק, היא אורלי קסטל-בלום בספרה 'ביוטופ'. כשקראתי את

קרא עוד »

המזוודה של גברת סינקלייר

'המזוודה של גברת סינקלייר' מאת: לואיז וולטרס; מאנגלית: איריס ברעם כתבה: ד"ר רותי קלמן קצת רוטנת. ולא על הספר שלפניי, חלילה. הרטינה שלי מתייחסת לנוהג, שכל־כך נפוץ כיום, של הסופרים לדלג בחופשיות בין שתיים־שלוש תקופות באותו הספר. קדימה ואחורה, לפעמים

קרא עוד »

בית קברות בים

'בית קברות בים' מאת: אסלק נורה; מאנגלית: רות שפירא כתבה: ד"ר רותי קלמן   את הספר הזה, הקדיש הסופר אסלק נוּרֶה "לאנשי הצוות הנועזים של ספינת המשא באטנפיורד" – שחילצו 140 נורווגים וחיילים גרמנים, מספינת ההוּרטיגרוּטֶה (ספינת אקספרס של נורווגיה)

קרא עוד »

מחול הסוסים

'מחול הסוסים' מאת: ג'וג'ו מויס; מאנגלית: ענבל שגיב-נקדימון כתבה: ד"ר רותי קלמן "חושבני כי אם אהיה לפרש, אהיה אדם בעל כנפיים." כתב קסנופון, הסופר הספרטני בן המאה הרביעית לספירה בספרו 'אמנות הרכיבה'. אמרותיו וניסיונו של קסנופון מופיעים בפתחו של כל

קרא עוד »
נגישות