שירה-ספרות-מחקר-מוזיאולוגיה

האתר של ד"ר רותי קלמן

'האישה בתא מספר 10' מאת: רות וייר; מאנגלית: יסמין קלין

כתבה: ד"ר רותי קלמן

לו (לורה לורנה) בלקלוק עומדת בפני הפלגה יוקרתית, שמממנת לה מערכת מגזין תיירות. זהו צ'ופר מהבוסית שלה, רואן, שמפאת הריונה והבחילות שמאפיינות את השליש הראשון של ההריון, היא יודעת שלא תעמוד בהפלגה זו, שמיועדת להקיף את הפיורדים הנורווגיים. זוהי הזדמנות פז ללו להראות את יכולותיה העיתונאיות, שטרם באו לידי ביטוי. היא אמורה לכתוב כתבה מחמיאה על הספינה, בתקווה לגייס את הבעלים של הספינה כמפרסמים במגזין התיירות 'וולוסיטי', שבו היא עובדת.

אבל, הדברים משתבשים, עוד בטרם ההפלגה. באמצע הלילה היא מבינה שיש לה פורץ בבית. הוא נועל אותה בחדרה ולוקח את הנייד שלה, ומסמכים. התחושה שמישהו פרץ למקום הכי פרטי שלה, מטלטלת אותה, ומערערת את בטחונה.

בלילה הבא, היא אינה יכולה להירדם, ובחרדתה היא מחליטה לישון בדירתו של בן זוגה, ג'ודה, שלא היה אמור להיות בביתו. גם שם הדברים משתבשים, בעיקר כתוצאה מחוסר שינה ובלבול חרדתי. 

בכל זאת, היא לא מוותרת על ההפלגה, ומגיעה בזמן לספינת הבוטיק 'אוררה בוראליס'. היא מקבלת את תא מס' 9, הנקרא סוויטת לינאוס, על-שם קרולוס ליניאוס. בוטנאי, זואולוג ורופא שוודי. בספינה עשרה תאים, וכל סוויטה קיבלה שם של מדען סקנדינבי. כל תא הוא סוויטה עם שלושה חדרים, חדר רחצה ומרפסת פרטית, שלה יש חשיבות מיוחדת בעלילה. 

הדייל ג'וזף מסביר ללו על הספינה, על התא, ועל האפשרויות המהנות, שהיא יכולה לקבל במהלך ההפלגה. לו בקושי מצליחה להקשיב מרוב עייפות. "התרשמתי מאוד, בעיקר מהמיטה – שכמעט קראה לי בצרחות להשליך את עצמי עליה ולישון שלושים עד ארבעים שעות. הסתכלתי על השמיכה הצחורה ועל כריות הנוי הזהובות והלבנות, וההשתוקקות לשינה תקפה אותי כמו סם אמיתי שזורם בוורידים.

אבל למרות עייפותה, היא מנסה שלא להירדם, כדי לא להפסיד את ארוחת הערב הראשונה בספינה. במטרה להישאר ערה, היא יוצאת למרפסת הפרטית. הספינה מתחילה לנוע. בטלפון הנייד, אין שום מסר, ואין קליטה. מה שיהפוך לקריטי בהמשך. "קו החוף של אנגליה הלך ונעלם מן העין, והרעש היחיד ששמעתי היה זה של גלים מתנפצים."

כשהיא מתקלחת, נדמה לה שהיא שומעת מישהו מתהלך בחדר. למרות שנעלה. הפריצה שבביתה, והתחושה שגם כעת, מישהו חודר למרחב המוגן שלה, מערערת אותה שוב. היא מנסה לשכנע את עצמה, שלא קרה כלום, ומתחילה להתאפר. 

אז היא מגלה ששכחה את המסקרה שלה, והיא חייבת להשיג אחת. לכן היא נוקשת על תא מס' עשר, בתקווה לשאול מסקרה ממישהי. אחרי נקישות מספר פותחת בחורה את הדלת. החדר מלא בבגדים מושלכים ואי־סדר. הבחורה כעוסה ועצבנית, ומופתעת לראות את לו מולה. כשהיא שומעת את בקשתה של לו, היא ממהרת בחוסר־סבלנות לתת לה מסקרה, ומציינת כמה פעמים, שאינה רוצה לקבל אותה בחזרה. לו יוצאת מבולבלת מהפגישה. היא מתאפרת ויוצאת לארוחת הערב.

בארוחת הערב היא תתוודע לשאר האורחים, שרובם מעולם התקשורת, תפגוש את בן הווארד – אף הוא עיתונאי, שבעבר היה בן־זוגה, ותכיר את בעל הספינה ואשתו החולה. בעייפותה, החושים העיתונאיים כמעט ואינם מתפקדים, והיא חוזרת לתאה, מופתעת שלא פגשה בארוחת הערב את הבחורה ההיא, מתא מס' 10. בלילה היא תתעורר, תצא למרפסת, ותראה לתדהמתה גופה מושלכת לים, ממרפסת תא מס' 10. לו משוכנעת שהגופה שהושלכה למים היא הבחורה שנתנה לה את המסקרה.

לו בפאניקה. היא בטוחה שהבחורה נרצחה, וגופתה הושלכה לים. היא מנסה להגיד לממונים על הספינה, להתריע, לספר, אבל נראה שהיא לא מצליחה להעביר את המסר. מספרים לה שתא מס' 10 בכלל ריק. ואף פותחים לה את החדר, כדי להראות שהוא מסודר, וריק. אף אחד לא מודה שנתקל, או מכיר, את הבחורה ההיא, והם מתייחסים אל לו, כאל חרדתית והוזה. 

מכיוון שאין לה שום קשר עם העולם החיצון, ובהיותה מנותקת מרשת האינטרנט ומקו טלפוני – אין לה מושג, שעל החוף היא נחשבת לנעדרת; שחברת הספינה מתכחשת לכך שהיא על סיפונה; שאימה, בן זוגה והרשויות באנגליה ובנורווגיה מחפשים אותה, ובודקים גופות של נשים שמתגלות על חופים; ושהעיתונות סוקרת בהרחבה את החיפושים אחריה כנעדרת.

היא לא יודעת למי להאמין על הסיפון, כי נראה שכולם מסתירים ממנה משהו. האם בן הווארד, שהיה בעבר בן זוגה, חשוד אף הוא? או שהיא יכולה לשים בו את יהבה, ולשתף אותו בניסיונות לפענח מה קורה על הספינה. מי הקורבן? האם יש בכלל קורבן? מי אשם? הוכחות שהיא מגלה, נעלמות. המסקרה – שיכולה להוכיח את קיומה של הבחורה – נעלמת מחדרה, ורק המילים "תפסיקי לחטט" על מראת הזכוכית המלאה אדים באמבטיה, מבהירות לה, שכל מה שקורה – באמת קורה, ולא רק בדמיונה.

הבדידות שלה, הקירות שיסגרו עליה. התחושה, שאין על מי לסמוך, ואין דרך לצאת משם. כל אלה מעצימים את המתח. גם הקוראים במתח, שכן הם מודעים לניתוק המכוון שנגרם לה, ולמידע החיצוני, שמבהיר, שאכן יש כוונות זדוניות, שעלולות להביא למותה. 

מדוע מתכחשים בעלי הספינה להימצאותה על הסיפון??? ומה באמת קרה לאישה בתא מס' 10???

מו-ת-ח… 

 

כתבות מומלצות בשבילך

אמא וזהו

'אמא וזהו' מאת: יעל משעלי כתבה: ד"ר רותי קלמן כותרת הספר 'אמא וזהו' ודאי מרימה גבה אצל הקורא. שהרי שתי המילים האלה נשמעות כמעט כאוקסימורון. אמא לא יכולה לעולם להיות "וזהו", כאילו זה משהו קטן, פעוט, ולא משמעותי. אבל כמו

קרא עוד »

המרחב של סוקולוב

'המרחב של סוקולוב' מאת: ליאון דה וינטר; מהולנדית: איתמר פרת כתבה: ד"ר רותי קלמן את הספר 'המרחב של סוקולוב' ניתן לקרוא גם כספר הגות. שכן בנבכי העלילה – שבמרכזה חברות רבת שנים שתעמוד במבחן בין ד"ר סשה (אלכסנדר) סוקולוב, יהודי

קרא עוד »

רעה תחת השמש

'רעה תחת השמש' מאת: אגתה כריסטי; תרגמה מאנגלית: מיכל אלפון כתבה: ד"ר רותי קלמן הרקול פוארו, הבלש הבלגי חד־המחשבה, הוא יציר־דימיונה של סופרת ספרי המתח, אגתה כריסטי. פוארו מככב בלא פחות מ-43 ספרים שכתבה כריסטי, והספר שלפנינו הוא אחד מהם.

קרא עוד »

האישה בתא מספר 10

'האישה בתא מספר 10' מאת: רות וייר; מאנגלית: יסמין קלין כתבה: ד"ר רותי קלמן לו (לורה לורנה) בלקלוק עומדת בפני הפלגה יוקרתית, שמממנת לה מערכת מגזין תיירות. זהו צ'ופר מהבוסית שלה, רואן, שמפאת הריונה והבחילות שמאפיינות את השליש הראשון של

קרא עוד »

מלקטות החוטים

'מלקטות החוטים' מאת: אליסון ריצ'מן ושונה ג' אדוארדס; מאנגלית: ניצה פלד כתבה: ד"ר רותי קלמן אליסון ריצ'מן ושׁוֹנָה ג' אדוארדס, מחברות הספר 'מלקטות החוטים', הן חברות כבר עשרות שנים. בדרך כלל הן אינן שמות דגש על־כך שאליסון היא יהודיה, ושׁוֺֹנָה

קרא עוד »

בדידותו של הרץ למרחקים

'בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים' מאת: אלן סיליטו; מאנגלית: יוסי מילוא כתבה: ד"ר רותי קלמן הספרון 'בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים' מכיל אנתולוגיה של סיפורים קצרים. אנקדוטות מחיי ילדים ממשפחות פועלים. משפחות שמתקיימות איכשהו מקיצבאות סעד, מעבודה קשה ושוחקת של

קרא עוד »
נגישות