שירה-ספרות-מחקר-מוזיאולוגיה

האתר של ד"ר רותי קלמן

'האלף בית של זופיה' מאת מוניקה הסה, מאנגלית: אילן פן

כתבה: ד"ר רותי קלמן

 

הזיכרונות של זופיה לדרמן מבולבלים ומתערפלים במוחה לאחר המלחמה. בזמן המלחמה ההיא, מלחמת העולם השנייה, נאלצו תושבי סוסנוביץ' שבשלזיה להתרכז בגטו צפוף. ואז ריכזו הנאצים את כולם באצטדיון כדורגל וערכו מיון. הוריה, סבתה, והדודה מאיה היפה שלה הופנו ימינה, ולא שרדו. היא ואחיה, אָבֶּק, הופנו שמאלה, והועלו על רכבת לבירקנאו.

אָבֶּק היה רק בן תשע כשעלו אז לרכבת. היא היתה בת שלוש־עשרה, וכבר היו לה שנים רבות, שבהן תיפקדה כאמו, כשאמה היתה חלשה וחולה מדי, מכדי לטפל בו. כשהלך יום אחד לאיבוד, הבטיחה לו זופיה, שלעולם לא יילך לאיבוד, ותמיד יידע את הדרך לביתו. לשם כך היא רקמה באותיות זעירות את כל ההיסטוריה המשפחתית שלהם לפי האלף־בית. A בשביל אָבֶּק. Z בשביל זופיה, וכל מה שבין האותיות האלה, הן זיכרונות במתנה, של היסטוריה, של קרובי המשפחה, של מקומות.

ואת כל ההיסטוריה הזו, היא הטמינה בתוך הז'קט של אחיה הקטן, והכריחה אותו ללבוש אותו, באותו יום נורא של המיון באצטדיון הכדורגל. כאילו הבינה שמשהו רע מאד יקרה שם.

אחרי בירקנאו, היא נשלחת למחנה גרוס-רוזן, ומשם היא משתחררת בעזרת הצבא האדום. בחודשים הראשונים היא בבית החולים. לומדת לאכול במינון. לחזור לתפקד. בזיכרונות שלה יש חורים גדולים, שהיא משתדלת לא למלא, ולא להיכנס אליהם. כדי לא ליפול סופית "תחנת הרכבת בבירקנאו היא הקרח השחור שלי, מפלצת שחורה שישנה ושומרת על הדלת המובילה לזיכרון שלי. אם דוחפים אותה יותר מדי, היא עלולה להתעורר. אם היא תתעורר, היא תבלע אותי. אני מתגנבת סביב שולי הזיכרון ההוא. אפילו השוליים הם גיהינום."

גם החלומות שלה על אָבֶּק משתנים. בכל פעם היא זוכרת אחרת את הפעם האחרונה שראתה אותו, וכבר אינה יודעת מה נכון ומה לא נכון. היא רק יודעת שהיא צריכה לנסות למצוא אותו. כשדימה, החייל הרוסי, שלוקח אותה לביתה, שואל לאן להגיע, היא מכוונת אותו לביתה האמיתי, שלפני הגטו, ומאיצה בו, שמא אָבֶּק הגיע כבר לפניה.

אבל כשהיא מגיעה, היא מוצאת דירה ריקה כמעט מרהיטים. נראה שזוג גרמני התגורר בה זמן מה, לפי דברי השכנה הגויה, שאינה שמחה לראותה. ורק ארגז הנדוניה של דודה מאיה נמצא בפינה של ארון, ומכיל את שאריות חייה בעבר. לא צילומים, כי אותם הוציאו ולא שרדו.

"שכבה מתחת לשכבה, עטופים בנייר דקיק, אלה חפצים שלא יכולנו לקחת איתנו ולא היינו מסוגלים לתת למישהו אחר. שמלת הכלולות של אמא. השמלה שלבשתי ליום הולדת שלוש עשרה… כשהכנתי בגדים למשפחה, לעתים הייתי רוקמת בבגד משהו מיוחד. משהו חבוי, מוסתר מאחורי התווית או בתפר… עכשיו, כשאני מוציאה מהתיבה את מדי בית הספר הישנים שלי, אני יכולה להעביר את האצבע על המכפלת. שם רקומים שמות כל החברים שלי על פיסת בד סודית…"

זופיה מתחילה לקלוט, שזה כל מה שנשאר לה. שרידי חיים. והיא נצמדת למחשבה על אָבֶּק. שהיא חייבת לחפש אותו. "אני צריכה למצוא את אחי מפני שהמלחמה נגמרה. אבל אני עדיין לא מרגישה בטוחה. אני חושבת שגם הוא מרגיש כך."

זהו ספר על נערה שעברה את הגיהינום, ומנסה לשקם את עצמה. אבל איך נבנים מחדש? האם אפשר להתחיל הכל מהתחלה? על הריסות ליבה וגופה? האם תוותר על החיפוש אחר אחיה? האם האמת, החבויה בתוכה, תסגור מעגל ותביא לסוף? או שממנה, כמו עוף החול, אפשר יהיה להתחיל מחדש. זוהי עוד דוגמא של היכולת האנושית לשרוד. למרות הכל.

 

 

שבועת רחל

'שבועת רחל' מאת: מיכל שלו כתבה: ד"ר רותי קלמן לא יכולתי להניח את הספר מידי. ובהחלט היווה גם אסקפיזם טוב, כשהכרחתי את עצמי שלא להסתכל כל הזמן בחדשות. יש כאן קשר יפה בין סבתא רחל לנכדתה הדס, דסינקה, כפי שהיא

קרא עוד »

אזהרת סערה

'אזהרת סערה' מאת: מריה אדולפסון; משוודית: יעל צובארי כתבה: ד"ר רותי קלמן   הספר 'אזהרת סערה' של הסופרת השוודית, מריה אדולפסון, שייך לסדרת ספרי מתח שכתבה אדולפסון, ואשר עלילותיהם מתרחשות במדינת איים דימיוניים בשם דוגרלנד. אותה מחלקת רצח, כמו בספרים

קרא עוד »

למחרת היום

'למחרת היום' מאת: מליסה דה קוסטה; מצרפתית: אביגיל בורשטיין כתבה: ד"ר רותי קלמן זהו ספר על התאוששות. התאוששות מאובדן נפשות יקרות, והדרך שבה לומדת הגיבורה לשרוד גם אחרי מות לבה. הרגע שלפני האובדן מוצא את אמנד לוזן ובעלה בנז'מן בשיא

קרא עוד »

נסיכות אפילה ואור

'נסיכות אפילה ואור' מאת: חוה עציוני-הלוי כתבה: ד"ר רותי קלמן סיימתי לקרוא עוד רומן תנ"כי מעניין ומעשיר של חוה עציוני־הלוי. כרגיל, אני מתפעמת מתוצאות המחקרים שהיא עושה בסיפור המקראי עצמו, כשהיא נעזרת בפרשנויות; במחקרים ארכיאולוגיים, במאמרים היסטוריים; במדרשי חז"ל; ואפילו

קרא עוד »

שירלי טמפל קופצת ככה

'שירלי טמפל קופצת ככה' מאת: סמדר שיר כתבה: ד"ר רותי קלמן עלילת הספר למבוגרים, שכתבה סמדר שיר, נסובה סביב שׂריקה, שממרומי גיל הששים, משחזרת את ימיה וילדותה – חושפת ונחשפת לכל מה שלא גילתה קודם לכן בשל פחדיה והסתגרותה.  שׂריקה

קרא עוד »

לפני שהקפה יתקרר

'לפני שהקפה יתקרר' מאת: טושיקאזו קאוואגוצ'י ; מאנגלית: שאול לוין כתבה: ד"ר רותי קלמן   חוויות מהעבר, יכולות לעלות בזיכרוננו לכשנְזַמֵּן אותן, וגם בלא התראה. אך כמובן, שאיננו יכולים לשנות אותן, גם אם היינו רוצים. ולא היינו יכולים לחוות אותם

קרא עוד »
נגישות