'החברים של סשה' מאת גארי שטיינגרט ; מאנגלית: קטיה בנוביץ'

הספר 'החברים של סשה' אינו רומן במובן הרגיל. הוא נדמה יותר לקונספט של מחזה. גם מבחינת המבנה – הצגת הנפשות הפועלות בהתחלה, ולאחר־מכן – חלוקת הפרקים לארבע מערכות, כמו במחזה, וגם מבחינת ההתנהגות של הדמויות, שכוללות ביניהן שחקן אמיתי במקצועו. אם נסתכל על התפתחות העלילה, נראה שאכן, ב"חסות" המגפה העולמית (הקורונה) – כשאוסף הדמויות מתקבצות ומתכנסות בתוך עצמן – הופך העולם ללא רלוונטי למעט הדמויות שעל "הבמה".

הבמה היא בעצם הבית על הגבעה של בני־הזוג סנדרובסקי – סשה הוא סופר, מרצה, אינטלקטואל ובעל אדמות, ואשתו מאשה היא דוקטור לפסיכיאטריה. הם פותחים את ביתם בפני החברים, והופכים את המרחב שמסביב לכפר נופש, שבו יוכלו חבריו של סשה להיות מבודדים ובכל זאת ביחד. הם יהיו רק בינם לבין עצמם, ויהפכו לעולם בפני עצמו, כמו שחקנים על במה, שבה צופים הקוראים ויכולים לראות את האינטראקציות בין השחקנים. כולל הערות ביניים של המחבר הכותב, שמפנה את תשומת לב הקורא, לסצנה מסויימת, ומביע דעתו עליה, כאילו הוא צופה מהצד.

אבל כמו שכל אדם מכיל שכבות שהוא עוטה על עצמו, כדי שייראה באור מסויים לאחרים, כך מנסה החבורה להתנהג, כפי שכל אחד מחבריה רוצה שיראו אותו, בלא לחשוף את הסודות שכל אחד מהם מסתיר. מי שבעיקר תגיד את האמת הצרופה כל הזמן היא בתם של בני הזוג, נאט, (נטשה) ילדה אסייתית שאומצה על ידם. הילדה מבריקה, עצמאית ודוברת אמת בלי מחסומים, גם אם היא לא תמיד נעימה לשומעים. נאט מזכירה מעט את הילד שהצביע על המלך העירום.

"הבקתות הקיפו את הבית הראשי בצורת חרמש, אחדות השקיפו על כר מרעה קלאסי, ואחרות על יער מעון קטן… המותרות יועדו לשימוש משותף: אוכל אנין ושיחה אנינה אף יותר. בבית ילדותו של סנדרובסקי היה מחסור בצחוק וברעיונות מבריקים, ואף שכיום הוא יצא למסעדות ולאירועים ספרותיים מזדמנים בעיר, דבר לא שימח אותו יותר מעובדת היותו מנהיג גן חיות כפרי משלו…" ועכשיו היה מוקף בכל חבריו, בבידוד שיצרו מהעולם החיצון והשיתוף האמיתי – האינטלקטואלי והרגשי – שנוצר ביניהם.

הבידוד מהעולם, וההימצאות ההכרחית, זה ליד זה, גורמים לכל אחד מהם לאבד שכבות הגנה, ולהיחשף במערומיו. רק כשכולם מצליחים להסיר את כל המזוייף, ולהתגלות בטבעם האמיתי – הקשרים הופכים לאמיתיים יותר ונכונים יותר – ודווקא אז, הם מחליטים באמת להפוך לשחקנים ולהציג מחזה של צ'כוב 'הדוד וניה', שגם בו יש מסע נפשי מלא תהפוכות של חבורה המתקבצת יחד.

אז מיהם חבריו של סשה? הם אינטלקטואלים. חכמים. כל אחד מהם הוא פרק אחר בחייו של סשה. קרן צ'ו היתה ידידתו של סנדרובסקי מהתיכון. היא מתכננת מבריקה, ידועה בספרה 'רגשות אמיתיים', וכממציאת אפליקציה פופולרית לטלפון שיכולה להשפיע על התאהבות. וינוד מהטה – היה חברם של סשה וקרן בתיכון. הוא פרופסור נלווה לשעבר וטבח במזנון בהווה, הוא כתב ספר על הוריו, אבל חושש שהוא לא מוצלח. די קמרון היא סופרת וסטודנטית לשעבר של סשה, אד קים, חבר של סשה עוד משנות העשרים שלהם, והשחקן, שאינו מוזכר בשמו, אלא רק בתפקידו, להיות שחקן. הוא מצטרף לחבורה כמישהו מבחוץ, שאמור לעבוד על תסריט עם סשה. הוא ימלא אכן תפקיד דרמטי, וייחשף באמיתותיו.

מי שנמצא שם גם־כן, אך מסתתר מאחורי חלונות כהים, הוא נהג טנדר מסתורי. הוא נחשף רק בסוף, כצופה פנימי בעלילה, כמי שבוחר במה להביט, ומתי, כמו ברשתות החברתיות, כשאדם בוחר מה להציג מעצמו, ובוחר מה לקרוא ולמי להתחבר. שאת, בניגוד לקוראים, או לצופים במחזה, שמקבלים את כל החבילה (הספר, המחזה), בין אם הם רוצים או לא. אם־כי הם כמובן יכולים גם כן לקום ולצאת מהתיאטרון או לסגור את הספר ולא להמשיך לקרוא.

כל אחד מהאורחים מקבל בקתה משלו. הוא יכול להתבודד בה לחלוטין, או לטייל עם אורח אחר, או לנהל שיחות עם המארחים. קשרים נרקמים ונפרמים. אך בכל יום כולם משתדלים להיפגש לקראת הערב על המרפסת. השיחות אינטלקטואליות. דעתם על המגיפה, על האנושות, על שקר ואמת, על הרלוונטיות שלהם בעולם, בחייהם. איך רואים אותם אחרים, ומה החשיבות או האי־חשיבות של הרשתות החברתיות.

די אומרת באחת השיחות שלה עם אד "אני מעדיפה שיחשבו שאני רעה,… מאשר להיות מזויפת. כל מה שאני כותבת הוא חותמת זמן בהיסטוריה. כל דבר, ולא משנה כמה הוא נורא ומפליל, הוא אמת לאמיתה, נשבעת. אז איך אפשר להאשים אותי אם הדיוקן העצמי שמצטייר מזה לא מתאים לדרישות של הרגע?" והיא חושבת "מה אם חוסר רלוונטיות, ולא חירשות תרבותית, הוא רוח הרפאים שרודפת את כפר הנופש, רודפת אותה ואת סנדרובסקי וגם את השחקן?"

המגפה העולמית, גרמה לכולנו לא רק להסתגר, אלא אף לבדוק את עצמנו, את קשרינו החברתיים, ולימדה אותנו צניעות והערכת המשפחה והחיים. החבורה המתבודדת שבמרכז העלילה/הבמה מדגישה את האמיתות המתגלות בסיטואציה שנוצרה. הן מראָה של החברה כולה, ומראָה של כל אחד על עצמו ועל זולתו. מה חשוב, מה הוא רוצה להיות, מהי אהבת אמת, ומהי חברוּת.