'המרחק בינך לביני' מאת: סוזן ויגס; מאנגלית: ניצן לפידות

קיילב סטולץ הוא בן לקהילת האמיש בעיירה קטנה בשם מידל גרוב. הוא מגדל את אחייניתו האנה בת החמש עשרה, ואת אחיינו ג'ונה, לאחר שאחיו ג'ון ואשתו נעמי נרצחו בהתקפה של שודדים על עגלתם.

ילדים מקהילה זו, יוצאים לעזור בשדות כבר מגיל צעיר מאד, וכך גם ג'ונה הצעיר, בן האחת-עשרה, שיוצא לעזור במגדל התחמיץ אך נפגע בידו ממגרסת החיטה. התאונה מחייבת פינוי מהיר ביותר להצלת ידו של ג'ונה, ולכן הוא מפונה במסוק ביחד עם קיילב. כלי התחבורה הזה, אינו מקובל בקהילה זו, שאינה משתמש בטכנולוגיה מודרנית. אבל מצב החירום מאלץ אותם להיעזר בו. קיילב יושב ליד אחיינו הקטן ומתפלל ללא מילים:

"הוא רק ילד קטן. הוא שר לברווזים כשהוא מאכיל אותם בבוקר. הוא ישן עם הכלבה שלו למרגלות המיטה. בכל פעם שהוא מחייך, השמש יוצאת מבין העננים. הצחוק שלו מזכיר לי שהחיים יפים. אני לא יכול לאבד אותו. אני פשוט לא יכול. לא את ג'ונה שלי."

"קיילב התפלל בפעם הראשונה זה שנים. אבל בשבילו, התפילה תמיד היתה כמו לצעוק אל תוך באר, כשהמילים שלך מהדהדות בחזרה אליך. רק מי שאמונתו אמיתית באמת מאמין שמישהו נמצא בעבר השני ומאזין."

בלית־ברירה, נאלצים הרופאים בבית החולים בפילדלפיה, לקטוע את ידו של ג'ונה, ולהתקין לו יד מלאכותית. בזמן שהילד עובר תהליך שיקום, מוצא קיילב מקום לינה לשבועות הבאים, בהם הוא נחשף למודרניזציה של העיר הגדולה, לטכנולוגיה המודרנית ולריס פאוול. ריס, שנולדה כילדת מבחנה, היא מתלמדת שנה רביעית ברפואה, ששני הוריה, רופאים בכירים, מנסים לרפד את חייה, ולתכנן אותם עבורה. ריס תצטרך להחליט אם להגשים את החלומות של הוריה, או להקשיב לליבה שלה.

זהו מפגש קיצוני בין שני עולמות. עולמו של קיילב – שנולד בסביבה הטבעית של בני האמיש, עם החיים הפשוטים, עבודתו בטיפול בסוסי עבודה, וחיי המשפחה הלא-פשוטים שעבר, עם אב שהתעלל באשתו, אמו של קיילב, עד שנאלצה לברוח מהבית, ואז התעלל גם בבניו. עולמה של ריס, שנולדה באמצעות הטכנולוגיה – שדרכה המקצועית ועולמה מרופדים, בהמון אהבה־כמעט־חונקת מצד הוריה.

השוני הגדול בין עולמותיהם, וכן הרצון של כל אחד מהם למצוא את דרכו הייחודית, בניגוד לסביבתו, מחברים בין קיילב לריס. הוא משתף אותה בסיפוריו על מנהגי הקהילה, בלבטיו בין מציאות חייו לחלומותיו, שאיפותיו ודאגתו לאחייניו. היא נהנית לחשוף אותו לחוויות העולם המודרני והעיר הגדולה. להליכה למסעדה. לריקודי סלסה. לטלפון, לאפליקציות. לים. "פתאום חשבה על משהו. "מתי בפעם האחרונה היית בחוף הים?" "אף פעם. מעולם לא ראיתי את הים." "זה ממש לא בסדר. נחש מה?" הוא הישיר אליה מבט והחשש הטורדני התמוסס. "את חושבת מה שאני חושב?"

ג'ונה חוזר למידל גרוב ולחווה. בני האמיש, מתקשים לקבל את ידו החדשה, שנוגדת את אורחותיהם, קיילב נאבק בין המחוייבות להשאיר את אחייניו בחיק הקהילה, כפי שהבטיח לאחיו, לבין הרצון לעזוב את הקהילה, להשתלב בחברה הרגילה, ולהיות קרוב לריס. אהבתו לאחייניו והאחריות לגורלם מחייבת אותו להישאר שם. האם ימצאו השניים דרך לגשר על המרחק?

מעניין וכתוב נפלא. קיראו.