שירה-ספרות-מחקר-מוזיאולוגיה

האתר של ד"ר רותי קלמן

'השושנה האחרונה של שנגחאי' מאת וויינה דיי רנדל ; מאנגלית: צילה אלעזר

כתבה: ד"ר רותי קלמן

 

השנה היא 1940. מלחמת העולם השנייה מורגשת גם בסין, הנתונה תחת כיבושה של יפן, ממדינות הציר. עם זאת, עדיין אפשר בשלב זה להימלט אליה. אלפי פליטים יהודים מבקשים מקלט בשנגחאי הגדולה, שלכאורה מתנהלת כרגיל. אבל הכיבוש מורגש בכל פינה. רבים מהתושבים מאבדים את בתיהם בעיר העתיקה. בתי החולים מאויישים בנשים ובחיילים מיפן, ומלבד נוכחותם המאיימת של היפנים, בכל מקום, והלאמת רכושם של המקומיים, יש גם מחסור באוכל ובמשקאות מורגשים מאד.

איי שאו, בת למשפחה סינית עשירה, היא אשת עסקים צעירה ובעלת מועדון לילה בשגנחאי. היא מסתכלת על בקבוקי המשקה האחרונים שלה, ומבינה שהיא צריכה למצוא פיתרון ללקוחותיה. מלבד המחסור במשקאות, היא מרגישה, לראשונה בחייה, גם במחסור כספי. שכן גם חשבונותיה הולאמו בידי היפנים, והיא נותרה חסרת כל.

בלית ברירה, מבינה איי, שעליה לפנות למתחרה, יהודי בריטי עשיר מאד בשם ששון, שבבעלותו נמצא בין השאר המלון המפואר ביותר של שנגחאי, שממוקם באזור ההתיישבות הבינלאומית.

כשהיא צועדת ממכוניתה, אל המלון של המתחרה – עם פנים מכוסות בצעיף וראש מורכן, כשהיא מקווה שאיש לא יזהה אותה – היא עדה למחזה מחריד. ג'יפ צבאי יפני מתנגש ברוכב אופניים מקומי. היפני יורד מהרכב, מחייך אל הרוכב הפצוע, ויורה בראשו.

מזועזעת, היא מחישה את צעדיה וממהרת להיכנס למלון. "באנחת רווחה הסרתי את הצעיף מהפנים וגמאתי בעיני את השטיחים הפרסיים העשירים, את רצפת השיש בוהקת, את ספות העור, את זרי הוורדים והציפורנים הרעננים באגרטלים כחולים גבוהים. אהבתי את המלון הזה. לפני המלחמה נהגתי להתפנק מדי פעם בהזמנת הסוויטה היעקובינית, אחת הסוויטות המפוארות שעוצבו בסגנון צרפתי ייחודי."

הזרים שבלובי המלון מביטים בה בזעף ונראים כעוסים. היא מבינה שבהיותה האורחת הסינית היחידה בלובי, היא מהווה מטרד עבורם. היא מתכננת לשבת בכורסה הקרובה למעלית, כדי שתראה את ששון כשיירד אליה, כפי שקבעו. אבל אז היא שומעת מלמול באנגלית: "הכניסה למלון זה אסורה לכלבים ולסינים." ומיד נזרק לעברה בקבוק ופוגע בראשה. "פרץ אלים של צחוק התנפץ באוזני. נתקפתי סחרחורת, אבל הצלחתי לראות שבלובי המעוצב והמואר הכול מתנהל כרגיל ואיש אינו נראה מוטרד מהמתרחש…" היא מחליטה לוותר על פגישתה, ולברוח מהמקום. אך עקביה נתקלים בזכוכית המנופצת, והיא נופלת.

באותו רגע, מתרחשת פגישה גורלית. "הרשי לי לעזור לך," אמר איש לידי. ידו היתה מושטת – יד מכוערת, עם מפרקים מסוקסים, זרת מעוקלת כלפי מעלה כמו סימן שאלה ורשת של צלקות משוננות ארוכות ומפותלות כמו נחשים על גבה. אבל הייתי אסירת תודה על עזרתו והרשיתי לו לעזור לי לקום… הוא הרחיק אותי משברי הזכוכית, מהפרחחים הנוהמים, ונחפז לצאת דרך הדלת המסתובבת הוא היה צעיר, גבוה ורזה אך שרירי, לבוש במקטורן בכפתור כפול עם דשים מקומטים, שום שעון זהב וגם לא ענק – הוא לא נמנה עם סוג האנשים שנהגתי להתרועע בחברתם… היו לו עיניים כאלה – בגוון מדהים של כחול."

לזר הלבן קוראים ארנסט רייזמן. והוא יהודי, שנמלט מגרמניה הנאצית ומבקש לפתוח דף חדש בשנגחאי. אך כל ניסיונותיו למצוא עבודה כפסנתרן, נתקלים בדחייה בשל היותו פליט, ולאו דווקא בשל היותו יהודי, שכן שנגחאי מוצפת בפליטי מלחמה. כשיגיע לפתחו של בר המלון של ששון, הוא יבקש עבודה, ייענה בשלילה, ורק ייבקש לנגן בתמורה לכוס שתייה. ששון נענה לבקשתו. והוא מנגן שופן. איי – הנמצאת שם בשיחה עסקית עם ששון – נהנית, ומבקשת שינגן לה שיר ג'אז שנגחאי שהיא אוהבת בשם: "השושנה האחרונה של שנגחאי". היא מזמזמת לו את המנגינה ואת המילים שתהיינה משמעותיות במיוחד בהמשך "יש אהבה שמכה כברק; היא מסנוורת, אך גם פוקחת את העיניים לראות את העולם מנקודת מבט חדשה".את השיר הזה, שהיה באמת ידוע במועדוני הג'אז באותה התקופה, הלחינו באק קלייטון והמלחין הסיני לי אינהואי.

הרבה תהפוכות יעברו על איי וארנסט, שזמן מה יהיה הפסנתרן במועדון הלילה של איי, מה שיוביל לנסיקתו של מועדון הלילה. גלגולים רבים הם יעברו. ביחד ולחוד, והרבה מהמורות יעמדו בדרכם של זוג האוהבים, שאהבתם הייתה כברק. אם בשל המלחמה, ואם בשל התנגדות משפחתה לקשר שביניהם, בעיקר בשל אירוסיה לצ'נג, אליו אירסו אותה הוריה עוד בילדותה, אך גם בשל היותו של ארנסט זר, יהודי, פליט ומחוסר־כל.  

ארבעים שנה לאחר־מכן, יתרחש מפגש מיוחד, שישחזר את כל שעברו, ויחשוף תגלית מפתיעה.

 

הספר 'השושנה האחרונה של שנגחאי' אינו רק רומן יפהפה ומרתק, אלא גם חושף בפני הקוראים אזור מלחמה פחות מוכר. זה שבסין. ומה עבר על שנגחאי, על תושביה המקומיים, ועל הלאומים השונים, ששהו בה באותה עת – אם לצורך עסקים, ואם כמקום מקלט, בעיקר ליהודים.

כתבות מומלצות בשבילך

שבועת רחל

'שבועת רחל' מאת: מיכל שלו כתבה: ד"ר רותי קלמן לא יכולתי להניח את הספר מידי. ובהחלט היווה גם אסקפיזם טוב, כשהכרחתי את עצמי שלא להסתכל כל הזמן בחדשות. יש כאן קשר יפה בין סבתא רחל לנכדתה הדס, דסינקה, כפי שהיא

קרא עוד »

אזהרת סערה

'אזהרת סערה' מאת: מריה אדולפסון; משוודית: יעל צובארי כתבה: ד"ר רותי קלמן   הספר 'אזהרת סערה' של הסופרת השוודית, מריה אדולפסון, שייך לסדרת ספרי מתח שכתבה אדולפסון, ואשר עלילותיהם מתרחשות במדינת איים דימיוניים בשם דוגרלנד. אותה מחלקת רצח, כמו בספרים

קרא עוד »

למחרת היום

'למחרת היום' מאת: מליסה דה קוסטה; מצרפתית: אביגיל בורשטיין כתבה: ד"ר רותי קלמן זהו ספר על התאוששות. התאוששות מאובדן נפשות יקרות, והדרך שבה לומדת הגיבורה לשרוד גם אחרי מות לבה. הרגע שלפני האובדן מוצא את אמנד לוזן ובעלה בנז'מן בשיא

קרא עוד »

נסיכות אפילה ואור

'נסיכות אפילה ואור' מאת: חוה עציוני-הלוי כתבה: ד"ר רותי קלמן סיימתי לקרוא עוד רומן תנ"כי מעניין ומעשיר של חוה עציוני־הלוי. כרגיל, אני מתפעמת מתוצאות המחקרים שהיא עושה בסיפור המקראי עצמו, כשהיא נעזרת בפרשנויות; במחקרים ארכיאולוגיים, במאמרים היסטוריים; במדרשי חז"ל; ואפילו

קרא עוד »

שירלי טמפל קופצת ככה

'שירלי טמפל קופצת ככה' מאת: סמדר שיר כתבה: ד"ר רותי קלמן עלילת הספר למבוגרים, שכתבה סמדר שיר, נסובה סביב שׂריקה, שממרומי גיל הששים, משחזרת את ימיה וילדותה – חושפת ונחשפת לכל מה שלא גילתה קודם לכן בשל פחדיה והסתגרותה.  שׂריקה

קרא עוד »

לפני שהקפה יתקרר

'לפני שהקפה יתקרר' מאת: טושיקאזו קאוואגוצ'י ; מאנגלית: שאול לוין כתבה: ד"ר רותי קלמן   חוויות מהעבר, יכולות לעלות בזיכרוננו לכשנְזַמֵּן אותן, וגם בלא התראה. אך כמובן, שאיננו יכולים לשנות אותן, גם אם היינו רוצים. ולא היינו יכולים לחוות אותם

קרא עוד »
נגישות