'התיאוריה הבלונדינית' מאת: קריסטין הרמל ; תרגום: ניצה פלד

הספר שלפנינו עוסק בסטיגמות. שני ציטוטים מובאים בהתחלה ובסוף, כסוג של מוטו. שניהם מפיה של בלונדינית מצליחה וידועה מאד, מרילין מונרו. הציטוט הפותח שלה הוא: "קריירה זה נהדר, אבל אי־אפשר להתכרבל איתה בלילה קר." הציטוט השני שלה מופיע בסוף הספר: "נחמד להיות חלק מפנטזיות של אנשים, אבל את רוצה שיקבלו אותך גם בזכות עצמך."

הרפר היא עורכת דין מצליחה מאד ובלונדינית, שנעזבת על ידי חברה האהוב, שטוען, שהוא לא יכול לחיות איתה כשהיא מצליחה יותר ממנו.

שלוש שנים היא מנסה להתגבר. מדי פעם יוצאת עם גברים. אבל ברגע שהם שומעים שהיא עורכת דין, ומגלים שהיא חכמה – הם נסוגים, ולא ממשיכים הלאה. כאן מתאים הציטוט הראשון של מונרו. האם קריירה נשית אינה יכולה להתקיים בהרמוניה עם בן-זוג? האם גברים באמת לא מסוגלים להכיל קריירה של האישה שאיתם? לעודד אותה, ולשמוח שיש להם אישה חכמה?

בייאושה, היא אומרת לשלוש חברותיה הטובות, שאולי היתה מצליחה יותר עם גברים אילו היתה בלונדינית טיפשה. מג, חברתה, מציעה לה ניסוי. שתעמיד פני בלונדינית טפשה, ותגלה אם הגברים אכן לא ירגישו מאויימים על ידה, והאם באמת יהיה לה קל יותר.

לצורך הניסוי, היא פותחת שני פרופילים באתר היכרויות אינטרנטי. האחת: 'ברמנית-בלונדינית-מדליקה' והשנייה: 'עורכת-דין-צפונית'. יום אחרי שהיא פותחת את שני הפרופילים הנ"ל – היא נכנסת קודם לפרופיל האמיתי שלה, ומופתעת לגלות 31 צפיות ו-3 הודעות. אבל כשהיא נכנסת לפרופיל הפיקטיבי שלה, היא מוצאת 256 צפיות, ו-57 הודעות.

לצורך הניסוי, היא לומדת כיצד להתלבש הכי סקסי שאפשר, ומנגד – היא מחליטה להימנע מאמירות חכמות, ככל האפשר, תוך שהיא משלבת את המילה "כאילו" בכמות מופרזת, וקריאות התפעלות, לסיפורים שהגברים מספרים לה.

אותם גברים שענו לפרופיל המזוייף שלה, חלקם בעלי מקצועות מכובדים וחכמים. ולכן היא בטוחה, שהם לא יתחברו למשחק הבלונדינית הטיפשה. למרבה ההפתעה, ולמרות שברור שהם רואים בה בלונדינית טיפשה, הם עדיין מתעניינים בה. או יותר נכון, עסוקים בלספר על עצמם, כשהיא משמשת בתור המקשיבה הנפעמת, כשמתברר שהם מצפים ממנה להמשך מעניין יותר מצידה לאחר הארוחה. מצב שממנו היא מצליחה להתחמק. אבל, זו לא באמת היא. ולכן הניסוי, לא באמת עוזר לה למצוא את בן הזוג הנכון עבורה.

בנוסף, היא עצמה לא נעדרת סטיגמות: בעצם המחשבה שכול הגברים מתעניינים רק ביופיה ולא בחוכמתה. שתמיד מסתתרת מגמתיות שלילית במחשבותיו של הגבר שמולה. הסטיגמה שלה מתבטאת גם כלפי המזכירה שלה, כשהיא בכלל לא יודעת על לימודי המשפטים שלה, ומעולם לא באמת התייעצה איתה, כי לא חשבה שהיא מספיק חכמה.

הסטיגמה כלפי שון, התיקונצ'יק שהיגר לארה"ב מאירלנד. שהיא רואה בו רק תיקונצ'יק, שלא יכול להיות שהוא מספיק חכם, גם כשהוא אומר בחוכמה ש"מערכות יחסים לא תלויות במקצוע של האנשים. הן תלויות בחיבור ביניהם".

הסטיגמה שלה כלפי מאט השחקן, שהיא מגלה שהוא לא קר ושטוח, כמו שחשבה, אלא חכם שאומר לה בחוכמה "את לא מבינה שאם תתנהגי פשוט כמו שאת, הבחור הנכון יגיע?", אבל הוא עצמו לא מתאים לה מסיבות אחרות. וכאן מתאים הציטוט השני של מונרו, שבו היא מביעה את כמיהתה, שאנשים יקבלו אותה פשוט כפי שהיא.

הרפר תלמד, להניח בצד את הסטיגמות שלה. להיות מי שהיא, ולמצוא לעצמה דרכים אמיתיות יותר למציאת האושר שלה.