שירה-ספרות-מחקר-מוזיאולוגיה

האתר של ד"ר רותי קלמן

'התעלומה של חדר 622' מאת ז'ואל דיקר ; מצרפתית: לי עברון / ד"ר רותי קלמן

כתבה: ד"ר רותי קלמן

 

כותר הספר כבר מרמז לקורא, שהספר משתייך לז'אנר הספרות הבלשית. ואכן מתבצע רצח, וגופה מתגלית במלון 'פאלאס וֶרְבִּיֶה' שבהרי האלפים השווייצריים. "השעה הייתה שש וחצי בבוקר… בחוץ עדיין היה לילה שחור ושלג כבד ירד. דלתות מעלית השירות נפתחו בקומה השישית. אחד מעובדי המלון יצא ממנה ובידיו מגש ארוחת בוקר, ופנה לעבר חדר 622. כשהגיע לשם ראה שהדלת פתוחה למחצה. אור בקע מהפתח. הוא קרא בקול אבל לא נשמעה שום תשובה… על השטיח בחדר 622 מוטלת גופה…"

אבל תחושת הבלבול המכוונת של הקוראים תהיה גדולה יותר מאשר לנסות להבין מי הרוצח. שכן, אין זה ספר במתכונת רגילה. אלא, סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. והכול משתנה. הזמנים אינם בסדר כרונולוגי, וגם לא חזרות בזמן בצורה קבועה. אלא שכל צעד אחד קדימה בזמן, יכול להעיף את הקורא, כמה צעדים אחורה, ונראה כאילו מדובר בשינויים רנדומאליים, ולא בדרך שיטתית קבועה. המיקום האמיתי של הדברים, וזמני ההתרחשות, יתגלו רק בסוף, כשהכול יתבהר. גם הרוצח. גם המניעים. וגם מצבו של הסופר המספר, שהוא, עצמו, אחד הגיבורים הראשיים.

בתחילה אנו מתוודעים למחשבותיו, כשהוא מחליט לנסוע לזמן־מה למלון בהרי האלפים השווייצריים, כדי להתאושש משתי טלטלות קשות: נטישתה של בת־זוגו, סלואן, ומותו של המו"ל האהוב שלו, ברנאר דה פלואה. הוא מספר לנו בתחילת העלילה, שהוא יושב בביתו, ומנסה לכתוב ספר על המו"ל, האהוב, אך כאבי ליבו השבור, אינם מאפשרים לו להשתחרר מהמועקות.

לכן הוא מגיע למלון. כל כוונתו היא לנוח. לא לכתוב. "במלון קיבל אותי צוות מקסים והרעיף עליי פינוקים. במקום השלו הזה חשתי מייד בנוח. כשנרשמתי בקבלה שאל אותי הפקיד: "אתה הסופר?" "כן." "כבוד גדול לארח אותך כאן. קראתי את כל הספרים שלך. באת לכתוב כאן ספר חדש?" "להפך! עניתי לו תוך צחוק. "באתי לנוח. חופשה, חופשה, חופשה!"אני חושב שיהיה לך נעים כאן, אתה באחת הסוויטות הכי יפות שלנו, סוויטה 623". אומר לו הפקיד. ז'ואל פוסע בעקבות הסבל הנושא את מטענו, ותוך כדי התקדמות במסדרון, הוא שם לב שאחרי חדר 621, יש חדר 621א, ואחר כך 623. החדר שלו. לשאלתו, אין הסבל מספק לו תשובה טובה לתעלומת חדר 622 שנעלם, והסופר מרגיש שהסבל מסתיר מידע.

סקרלט לאונס, שכנה בחדר סמוך במלון, מתוודעת אליו, מביעה אף היא את תמיהתה לגבי מספרי החדרים, ומאתגרת אותו ליצור. היא מציעה לו, שהיא תחקור את עניין החדר הנעלם, והוא יכתוב עליו. מכאן יוצאים השניים להרפתקה בלשית, ולחקירת כל האנשים הנוגעים לתעלומה. אך כמו שהמשטרה לא הצליחה לפענח, כך נתקלים המספר וסקרלט במבוי סתום, בכל פעם שנראה להם, שפענחו את מניעי הרצח ואת זהותו של הרוצח. עד להבלחה שתאפשר את פיתרון התעלומה.

אנחנו הקוראים, נלך שולל, כמוהם, ואף יותר, אחרי תעתועי החקירה ופיתולי הכתיבה של הסופר. עד לסוף המפתיע מאד, שבו הכול מתבהר – כולל סיפור המעטפת, שמתגלה אף הוא כהפתעה.

 

כתיבה מתוחכמת ומעניינת. מומלץ.

כתבות מומלצות בשבילך

שבועת רחל

'שבועת רחל' מאת: מיכל שלו כתבה: ד"ר רותי קלמן לא יכולתי להניח את הספר מידי. ובהחלט היווה גם אסקפיזם טוב, כשהכרחתי את עצמי שלא להסתכל כל הזמן בחדשות. יש כאן קשר יפה בין סבתא רחל לנכדתה הדס, דסינקה, כפי שהיא

קרא עוד »

אזהרת סערה

'אזהרת סערה' מאת: מריה אדולפסון; משוודית: יעל צובארי כתבה: ד"ר רותי קלמן   הספר 'אזהרת סערה' של הסופרת השוודית, מריה אדולפסון, שייך לסדרת ספרי מתח שכתבה אדולפסון, ואשר עלילותיהם מתרחשות במדינת איים דימיוניים בשם דוגרלנד. אותה מחלקת רצח, כמו בספרים

קרא עוד »

למחרת היום

'למחרת היום' מאת: מליסה דה קוסטה; מצרפתית: אביגיל בורשטיין כתבה: ד"ר רותי קלמן זהו ספר על התאוששות. התאוששות מאובדן נפשות יקרות, והדרך שבה לומדת הגיבורה לשרוד גם אחרי מות לבה. הרגע שלפני האובדן מוצא את אמנד לוזן ובעלה בנז'מן בשיא

קרא עוד »

נסיכות אפילה ואור

'נסיכות אפילה ואור' מאת: חוה עציוני-הלוי כתבה: ד"ר רותי קלמן סיימתי לקרוא עוד רומן תנ"כי מעניין ומעשיר של חוה עציוני־הלוי. כרגיל, אני מתפעמת מתוצאות המחקרים שהיא עושה בסיפור המקראי עצמו, כשהיא נעזרת בפרשנויות; במחקרים ארכיאולוגיים, במאמרים היסטוריים; במדרשי חז"ל; ואפילו

קרא עוד »

שירלי טמפל קופצת ככה

'שירלי טמפל קופצת ככה' מאת: סמדר שיר כתבה: ד"ר רותי קלמן עלילת הספר למבוגרים, שכתבה סמדר שיר, נסובה סביב שׂריקה, שממרומי גיל הששים, משחזרת את ימיה וילדותה – חושפת ונחשפת לכל מה שלא גילתה קודם לכן בשל פחדיה והסתגרותה.  שׂריקה

קרא עוד »

לפני שהקפה יתקרר

'לפני שהקפה יתקרר' מאת: טושיקאזו קאוואגוצ'י ; מאנגלית: שאול לוין כתבה: ד"ר רותי קלמן   חוויות מהעבר, יכולות לעלות בזיכרוננו לכשנְזַמֵּן אותן, וגם בלא התראה. אך כמובן, שאיננו יכולים לשנות אותן, גם אם היינו רוצים. ולא היינו יכולים לחוות אותם

קרא עוד »
נגישות