'מלאכי הלילה' מאת וויינה דיי רנדל ; מאנגלית: צילה אלעזר

ספר מצויין זה של הסופרת וויינה דיי רנדל מבוסס על הסיפור האמיתי של ד"ר הו פנג־שאן, דיפלומט סיני, ואשתו האמריקאית גרייס, שסיכנו את חייהם למען יהודי וינה, ועזרו לאלפים מהם להימלט ממכונת ההשמדה הנאצית.

פנג־שאן מוצב בווינה כקונסול הכללי של סין בתקופה הרת גורל. 1938 הנאצים משתלטים על האזור. ואדולף אייכמן, כממונה על "הפיתרון לבעייה היהודית" ולהגירת היהודים מווינה, עוקב בערמומיות נכלולית אחרי פנג־שאן שאינו יכול לעמוד מנגד.

לראשונה נחשף פנג־שאן לעוולות הנאציות, כשלולה שניצלר, יהודיה למחצה, בת עשרים, נפגשת עם אשתו גרייס, כדי ללמד אותה גרמנית. גרייס מחכה לה על ספסל בפארק. מכיוון שהיא אינה יודעת גרמנית, היא לא יודעת, שעל הספסל כתוב, שהוא מיועד לארים בלבד. לולה מסבירה לה מה כתוב, אבל תוך כדי שיחתן, מופיעים שני גברים ברכב ביטחון. תוך זמן קצר הן מוכנסות באיומי אקדח למכונית, מובאות למלון מטרופול, שהפך למטה הנאצי, ונזרקות לצינוק.

פנג־שאן נזעק להציל את אשתו. הוא המום מהסיטואציה, מצליח לשחרר אותה, אבל אז היא מתחננת בפניו שיציל גם את לולה. כשהוא מבקש מאייכמן לשחרר גם את לולה. אייכמן מציין בפניו שהיא יהודיה, ובכל זאת נענה לבקשת הדיפלומט לשחררה. פנג־שאן מחכה עם גרייס במכונית.

"בחוץ התחיל כבר להחשיך כשדמות יצאה סוף־סוף בצעדים כושלים מתוך המלון – צעירה בסרפן ובז'קט שחור, בהילוכה המתנדנד היא לא הבחינה במכונית… גרייס זינקה החוצה וקראה לה… פנג־שאן ראה על פניה סימנים של פסים אדומים כמו שוטים, וכן נראתה חבורה על מצחה. בנשימה עצורה היא ניגשה אל גרייס, אחזה בכתפיה וחיבקה אותה חזק, וגרייס, אשתו המופנמת, שהעדיפה לשבת בשקט על שזלונג בפינת אולם הנשפים, ושיכלה למלמל רק כמה משפטים סתמיים בגרמנית, לא הרפתה מהאישה. הן רק עכשיו הכירו, אמרה גרייס, אבל הוא היה מאמין שהיכרותן היא רבת שנים. מה קרה לשתי אלה בצינוק?… מכוניתו החלה לנוע, והוא הבחין בדמות במראה הפנימית – אדולף אייכמן, זיקית בדמות אדם, אורב מאחורי מכוניתו. שם, באור המסנוור, התפשט על פניו חיוך עקום כמו וו."

פנג־שאן ימשיך וייחשף לעוולות יומיומיות ולמצבם ההולך ומחמיר של יהודי וינה. כשגרייס מספרת לו שהרפובליקה הדומיניקאנית מקבלת כסף מהקווייקרים ומכמה ארגונים יהודיים בארצות הברית, כדי לקבל כעשרת אלפים פליטים, הוא מתחיל להבין מה הוא יכול לעשות למען יהודי וינה. למרות ששנגחאי וערים נוספות בסין סובלות מהשתלטות היפנים, עדיין נראה שיהודים יינצלו שם, אם יצליח להנפיק להם אשרות יציאה לסין, חלקם ינצלו את היציאה כדי לנסות להתגבר על המחסום הבריטי ולעלות לפלשתינה.

התוכנית נתקלת בקשיים, גם מבחינת השגריר צ'ן, הממונה עליו, ומעוניין לשמור על יחסים טובים עם גרמניה, וגם מבחינת הנאצים, ובראשם אייכמן, שהולך ומתחזק, ושומר כל העת על מעקב צמוד של פנג־שאן, גרייס, בנו מונטו, והמשפחה של לולה שניצלר.

אבל "… הוא גמר בדעתו שישתדל. אמנם את סין הוא אינו יכול להציל מהיפנים, אבל את הווינאים הוא יכול להרחיק מהנאצים. וכל עוד הוא מכהן כקונסול הכללי בקונסוליית הרפובליקה של סין, הוא יעשה ככל יכולתו להציל חיים, אשרה אחרי אשרה."

אחרי עשרות אלפי אשרות, שהוא מנפיק במשך חודשים, הוא מקבל הוראה מהשגריר צ'ן, להפסיק את מתן האשרות. " פנג־שאן הניח את השפופרת. כמאמין במשנת קונפוציוס, הוא ידע היטב את חיוניותו של סדר חברתי… הוא, בהיותו כפיף, הבין כי חובתו לציית להוראות הבכיר ממנו, והאפשרות להמרות את פיו מעולם לא עלתה על דעתו. הוא הוציא סיגר מקופסת הסיגרים שלו, הצית אותו ויצא למסדרון. המבואה המתה אדם, רבים מהגברים היו לבושים במעילים כבדים ובצעיפים… כולם נראו עייפים, מותשים. האם הוא מסוגל לשלוח אותם הביתה, לבית שלא קיים? הוא שאף שאיפה מהסיגר וחזר למשרדו. הוא ידע שהפרת ההוראה שקיבל מהממונה עליו תהיה בגידה בתפקידו, אבל ציות להנחיה שקיבל מהממונה עליו ודחיית בקשתם של אלפי אנשים בסכנת מוות תהיה בגידה בלבו."

והוא ממשיך. שעות על שעות מדי יום, כשאייכמן אורב לו ופוגע ביקרים לו. כשהוא מסתובב ברחובות, הוא נתקל תדיר באלימות הנאצית הבלתי נסבלת, ובאדישות העוברים ושבים. הוא חווה גם את ליל הבדולח. הזכוכיות המתנפצות. הצחוק האכזרי מול תחנונים קורעי לב. ריח עשן באפו, והוא שומע אשה צועקת בקול צורם וקשה מנשוא "הם הציתו את בית הכנסת! בית הכנסת!"

"הוא ראה את זה. בתוך החושך, את העשן המחליא, ענן השפוכת והאבק, להבה אדומה וצורבת מתפרצת מתוך בניין עם קמרון אחד, שעליו רוטט כוכב, הכוכב שידידו רוזנבורג ענד על צווארו, נישק אותו והתפלל אליו. כשבית אלוהים עולה בלהבות, האם נותר משהו שאין להשמידו? דמעות זלגו על לחייו."

גרייס ופנג־שאן ישלמו מחיר יקר על עזרתם ליהודי וינה. הם לעולם לא התחרטו.

ספר אחר של וויינה דיי רנדל 'השושנה האחרונה של שנגחאי' מתייחס לשנגחאי באותה תקופה קשה של השיעבוד היפני, וכולל את סיפורם של הפליטים היהודים, שמציפים אותה. סקרתי בעבר גם ספר זה. שניהם קריאה לא פשוטה, אבל טובה.