שירה-ספרות-מחקר-מוזיאולוגיה

האתר של ד"ר רותי קלמן

'מלונדון באהבה' מאת: שרה ג'יו; מאנגלית: רחלי לביא

כתבה: ד"ר רותי קלמן

בגיל שתים־עשרה, נעלמת אמה של ולנטינה, אלואיז, מביתה שבקליפורניה. אביה אינו מספר לילדה מדוע, ורק מציין שהאם לא תחזור יותר. ולנטינה אינה מבינה איך לא השאירה לה מכתב, ומדוע אין היא שומעת ממנה דבר. אבל היא אינה מקבלת תשובות. היא מסתגרת בחדרה של האם. מביטה בתדהמה בארונות הריקים, ומתנחמת, רק לרגע, בבקבוק הבושם עם מי הוורדים שנותר בחדר. היא מתיזה על עצמה מהריח המוכר והאהוב. שריד אחרון מהאם.

לאחר שהיא מתאוששת מההלם, שוקעת ולנטינה בקריאת ספרים, שעוזרים לה להתגבר על התחושות הקשות והגעגועים לאמה האהובה. כשהיא גדלה, היא לומדת מידענות, מתמחה בספרים עתיקים ונדירים ועובדת בספרייה.

בזמן ההווה, ולנטינה כבר בת שלושים וחמש. רגע אחרי שבעלה עוזב אותה לטובת בחורה צעירה, מקבלת ולנטינה הודעה ממשרד עורכי דין, שאמה נפטרה. מה שסותם את הגולל של תקוותיה, להספיק להיפגש עם האם ולשמוע ממנה את הסיבה לנטישתה. במחשבה זו, היא כמעט ולא מצליחה להמשיך ולהקשיב לעורך הדין, שמוסיף ומספר לה, שהיא כעת בעלת נכס, בנין בן שלוש קומות, בגבעת פרימרוז, שהיא שכונה בלונדון. הדירות בקומה השנייה והשלישית משמשות למגורים. אחת היתה של האם, והשנייה – מושכרת לדיירת. בקומת הקרקע יש חנות ספרים, שתהיה אף היא שלה.

לשמע המילים "חנות ספרים" מתעוררת ולנטינה מההלם, והיא מתכוונת להגיע ללונדון לבדוק את הנכס. לדעת אם למכור אותו, או שתוכל להחזיק בחנות הספרים, שהיתה של אמה. הרעיון ממלא אותה באנרגיות טובות.

ולנטינה מגיעה לגבעת פרימרוז, לבניין של אמה, ומיד מתיידדת עם הדיירת, ליזה. דמות צבעונית למדי. היא עולה לקומה השלישית "שם מתברר שאמא שלי גרה שנים רבות כל כך – בלעדי. כשאני מגיעה לדלת – לדלת שלה – אני נעצרת ונזכרת כמה חיכיתי פעם לרגע הזה ממש – להיות לידה שוב. למה היא עזבה? למה היא מעולם ללא ענתה למכתבים שלי? אני מכניסה את המפתח למנעול ומרגישה דקירה בלבי. שנים רבות כל כך חלפו, והכאב של ילדותי עדיין חשוף כל כך, חי כל כך."

היא נכנסת לדירה. "האוויר בדירה מעופש וזר", אבל כשהיא נכנסת פנימה היא מרגישה ריח מוכר. "הבושם שלה. בושם הוורדים שלה. רעד עובר בי, עמוק בפנים, עם הזיכרונות שמתחילים לבעבע. בבת אחת אני שוב ילדה בחדר האמבטיה הגדול ושטוף השמש בסנטה מוניקה. היא בחלוק הסאטן הוורוד והארוך שלה, יושבת לפני המראה. "מאמי, אני יכולה להשתמש בשפתון שלך?" "כשתגדלי, מתוקה שלי." אני צופה בה מורחת בקפדנות שלוש שכבות של מסקרה, ואז היא מציעה לי התזה מהבושם שלה בצד הפנימי של מפרק ידי."

בהמשך היא תתוודע למילי. חברת הילדות של אמה. זו שאיתה פתחה אלואיז את חנות הספרים. מסתבר לה שהחנות הזו משמשת לכל השכונה כמקום חם ונעים, ואפילו התקיימה בה שעת סיפור לילדי השכונה, כשהמספרת היתה אמה.

את הסיפור של האם, אלואיז, אנו שומעים ממנה בגוף ראשון, במקביל לגילויים שוולנטינה מגלה עם הזמן על חיי האם. את הסיבה לעזיבה. את כאבי הלב, כשנאלצה להתנתק בעל־כורחה, מבתה האהובה. את חייה בלונדון. את האנשים שאהבה ושתמכו בה, ואת אהבת חייה.

בכל מקום מותירה אלואיז סימני דרך ומכתבים לבתה, כשהיא סומכת עליה, שהיא אמנם תגלה את הרמזים, ותבין. בדרך של "חפש את המטמון" מגלה ולנטינה כל מה שאפשר על אמה, ומבינה.

כתבות מומלצות בשבילך

גבעות הטיגריס

'גבעות הטיגריס' מאת: סריטה מנדנה; מאנגלית: יעל ענבר כתבה: ד"ר רותי קלמן הספר המדהים הזה הוא לא אחר מאשר יצירת מופת. יש שהישוו אותו לרומנים 'חלף עם הרוח', 'ציפורים מתות בסתר' ו'שידוך הולם', וההשוואה הזו מפתיעה עוד יותר, כשמתברר, שזהו

קרא עוד »

ביוטופ

'ביוטופ' מאת: אורלי קסטל בלום כתבה: ד"ר רותי קלמן העלילה, שבמרכזה אנטי־גיבור בדמות ז'וזף שימל, מעוגנת בהוויה התל-אביבית, על כל שכבותיה, ובעיקר חלכאיה. בדומה למושאי כתיבתו של אונורה דה בלזק – הסופר הצרפתי, שעליו כתב ז'וזף שימל את הדוקטורט הלא־גמור

קרא עוד »

אז'ני גראנדה

'אז'ני גראנדה' מאת: אונורה דה בלזק; תורגם מצרפתית: מנשה לוין כתבה: ד"ר רותי קלמן   מי שגרמה לי לשוב ולקרוא את הרומן הקלאסי הזה, הראשון מיצירות המופת של הסופר הצרפתי אונורה דה בלזק, היא אורלי קסטל-בלום בספרה 'ביוטופ'. כשקראתי את

קרא עוד »

המזוודה של גברת סינקלייר

'המזוודה של גברת סינקלייר' מאת: לואיז וולטרס; מאנגלית: איריס ברעם כתבה: ד"ר רותי קלמן קצת רוטנת. ולא על הספר שלפניי, חלילה. הרטינה שלי מתייחסת לנוהג, שכל־כך נפוץ כיום, של הסופרים לדלג בחופשיות בין שתיים־שלוש תקופות באותו הספר. קדימה ואחורה, לפעמים

קרא עוד »

בית קברות בים

'בית קברות בים' מאת: אסלק נורה; מאנגלית: רות שפירא כתבה: ד"ר רותי קלמן   את הספר הזה, הקדיש הסופר אסלק נוּרֶה "לאנשי הצוות הנועזים של ספינת המשא באטנפיורד" – שחילצו 140 נורווגים וחיילים גרמנים, מספינת ההוּרטיגרוּטֶה (ספינת אקספרס של נורווגיה)

קרא עוד »

מחול הסוסים

'מחול הסוסים' מאת: ג'וג'ו מויס; מאנגלית: ענבל שגיב-נקדימון כתבה: ד"ר רותי קלמן "חושבני כי אם אהיה לפרש, אהיה אדם בעל כנפיים." כתב קסנופון, הסופר הספרטני בן המאה הרביעית לספירה בספרו 'אמנות הרכיבה'. אמרותיו וניסיונו של קסנופון מופיעים בפתחו של כל

קרא עוד »
נגישות