'מעגל הנשים של הגבירה טאן' מאת: ליסה סי ; מאנגלית: דורית בריל-פולק

טאן יון־סיין בת שמונה, כשהקיסר צ'נג־חואה שולט זו השנה החמישית (1469). אלה ימי החלב שלה, התקופה הראשונה של הילדות. בגיל חמש־עשרה היא אמורה לאסוף את שיערה בסיכות, והתסרוקת תעיד על מוכנותה לנישואים. אמה משננת לה את הילכות הנשים הסיניות בשעה שהן יושבת בשדרת העמודים שבחצר ביתן "ועכשיו תגידי לי, בת מה השלב הבא? "ימי האורז והמלח", אני עונה בצייתנות, אבל המחשבות שלי נודדות…הציפורים מצייצות על עץ הגינקו, שמספק מעט צינה ביום הקיץ הזה, ולנחיריי מגיע ריח הים – שאותו ראיתי רק בציורים. על כל פנים, הניחוח הזה אינו מצליח להסתיר ריח לא נעים, שבוקע מכפות רגליה הקשורות של גבירה נכבדה."

הגבירה הנכבדה היא אמה, הנשואה לאדם רם־דרג שהוא אביה של יון־סיין. מבנה בית האב הסיני היה שונה באותה התקופה מזה של היום, וכמובן שונה ממה שאנו מכירים. בראש הפירמידה נמצא האב, שיכול להחזיק כמה פילגשים שיבחר. הנשים, חלקן נערות, חלקן ילדות שנמכרו על ידי משפחותיהן, מוחזקות באגף הנשים, שאליו אין כניסה לגברים, רק – לסריסים. הן אינן יוצאות משם. עליהן שולטת הגבירה הנכבדה, הנשואה כחוק לאדון הבית. עתה היא חולקת עם בתה את הידע שהילדה צריכה לדעת.

"כל יום מתחיל השכם בבוקר. אני קמה לפני עלות השחר, רוחצת פנים, שוטפת את הפה בתה מבושם, מטפלת בכפות הרגליים שלי ודואגת לתסרוקת ולאיפור, ורק אז אני ניגשת למטבח כדי לוודא שהמשרתים הבעירו אש ופתחו בהכנת ארוחת הבוקר." היא מרפה מהיד שלי ונאנחת, כאילו היא מותשת מהמאמץ להוציא מילים רבות כל כך מפיה. לאחר מכן היא נושמת נשימה עמוקה וממשיכה. "שינון כל המטלות האלו הוא דבר מרכזי בחינוך שלך, אבל תוכלי גם ללמוד אם תסתכלי עליי ותראי איך אני מפקחת על המלאכות שחייבות להתבצע מדי יום ביומו: דואגת להבאת חומרי הסקה ולשאיבת מים, שולחת משרתת עם כפות רגליים גדולות אל השוק, משגיחה על כביסת הבגדים… ועוד המון דברים שחיוניים לניהול בית אב כמו שלנו. ועכשיו, מה עוד?"

השיעורים האלה לבתה, החלו כבר כשהיתה יון־סיין בת ארבע, ולכן הילדה יודעת את התשובה: "ללמוד לרקום, לנגן בסיטאר ולשנן בעל פה ממרות מ'לקט המאמרות לנשים'" והאם מוסיפה כי "כשתלכי אל ביתו של בעלך, תדעי את כל מה שתהיי חייבת לעשות ואת כל מה שתצטרכי להימנע ממנו."

בנות סיניות, באותה התקופה, יועדו רק כדי לשרת את האדונים, או את בעליהן ולשעשע אותם. ותלוי באיזו משפחה נולדו. ילדה, שאיתרע מזלה, ונולדה למשפחה ענייה, אולי תימכר כבר בגיל חמש לסרסורית, שתהפוך אותה לסוסה רזה שמשרתת גברים, ואולי בעתיד היא תימכר כפילגש לבית אב.

בנות, בעיקר, מבתים מכובדים יותר, תיאלצנה כבר מגיל חמש לסבול כאבי תופת מכפות רגליהן שנקשרו בתחבושות לוחצות ביותר, כשהמטרה היא לקרב את אצבעות כף הרגל אל העקב עד כמה שאפשר. זאת על מנת ליצור דימוי של כף רגל קטנה מאד. הסבל שהן חוות כל חייהן מההליכה על כפות רגליהן הקשורות, אמור להיות מוערך על ידי הבעל, שיודע שזו הקרבה למענו. לבנות שלא הצליחו בטיפוח כפות רגליהן, אין הערכה רבה, וספק אם תמצאנה בעל. ברוב המקרים הן תהיינה בדרגת חשיבות נמוכה ותשמשנה בתפקידים פשוטים בחשיבותם.

במקרה של אמה של יון־סיין, מכיוון שהקדישה את ימיה לחינוך בתה, היא הזניחה את כפות רגליה שלה, לא החליפה את התחבושות בכל ארבעה ימים, ולא טיפלה בדלקות שנוצרו. כשהיא מתעלפת ליד בעלה באירוע פומבי, היא מובלת למיטתה, אבל מאמצי הרופא – שאמור לטפל בה מעבר לווילונות, ובלי שיראה אותה, אלא דרך תיווך, במקרה זה, של הילדה בת השמונה – לא מצליחים להציל את חייה. מכאן תעבור לון־סיין היתומה לסבה וסבתה, בזמן שאביה, שהוא פקיד ברמה גבוהה, יוצא לתקופה ארוכה בבייג'ינג להכנות אחרונות בטרם ייבחן ברמה הבאה של הבחינות הקיסריות, שיעניקו לו את התואר פקיד מלומד.

סבה וסבתה של יון־סיין הם רופאים משכילים. אפשר להבין זאת כבר כשיודעים שגם הסבתא לא הלכה בדרך הרגילה והיא מרפאת נשים על פי המסורת שירשה מהוריה,  ומהידע שצברה. הסבים מבינים שנכדתם היתומה – שעכשיו  מופקדת בידיהם – ניחנה בחוכמה והם נחושים להעניק לה את כל הידע שברשותם. יון־סיין מעוניינת ללמוד ולהפוך לרופאה ביום מן הימים "אולי אוכל לעזור לאימה של ילדה כמוני" היא חושבת, ומכוונת להציל ילדות מלהיות יתומות כמוה.

גם סבתה חושבת כך "סבתא מורה לי לשבת מולה. "סבא שלך אמר שהוא רוצה ללמד אותך את הרפואה שלו. אני רואה את זה בצורה אחרת. אימא שלך מתה כי שום רופא זכר לא היה יכול לבדוק אותה כיאות או לטפל בה…"

היא מתחילה בהעברת ספר לנכדתה. 'מרשמים מצויינים לנשים' מאת צ'ן דזה־מינג, "החיוך עדיין נשאר על שפתיי כשאני מאמצת את הספר אל החזה שלי. "תודה, סבתא," "אל תודי לי עדיין. בגילך כבר עזרתי להורים שלי בטיפול בחולים. יש לנו הרבה עבודה לעשות, אז תפסיקי לחייך! שום דבר לא בטוח. נצטרך לראות איך את לומדת. בסוף אני אחליט אם את ראויה לרשת את כל הידע שלי"

מעגל הנשים שסביבה כולל את המשרתת שלה, פרג, את העלמה ג'או, פילגשו של האב, את הסבתא, ואת מיי־לינג, שקיבלה אישור מיוחד להיות חברתה למרות שהיא ממעמד נמוך יותר. מיי־לינג היא בת של מיילדת, שלומדת גם־כן את מקצוע המיילדות. כשמאפשרים להן להיות ביחד, הן יכולות, לרגע, להרגיש ולנהוג כילדות.

"אנחנו צוחקות ומצחקקות, חוזרות מחדר ההלבשה אל המיטה, נשכבות פרקדן, מחזיקות ידיים וממשיכות לצחוק… אני מבקשת ממנה לחלוק איתי משהו. "זה לא חייב להיות סוד. רק משהו שרק שתינו נדע – בתור חברות לנצח." "חברות לנצח. ה מוצא חן בעיניי," היא אומרת. היא מרימה אליי את מבטה מבעד לריסים שלה. סומק ורדרד מתפשט על לחייה כשהיא מתוודה. "הסוד הכי גדול שלי שאני רוצה ללמוד לקרוא ולכתוב." אני מחייכת. "אני יכולה לעזור לך בזה. אני אלמד אותך… אבל תצטרכי לתת לי משהו בתמורה. רק ספרי לי על החיים בחוץ," אני מציעה. "איך זה מעבר לשער?"

בזמן שהן מתארסות בגיל שמונה, ואמורות להינשא בגיל חמש־עשרה, מנסה יון־סיין לשפר את כישוריה כאשת איש לעתיד, במקביל ללימודי הרפואה "אני צריכה להשתדל יותר לטפח את כישוריי הנשיים במטרה ללמוד את כל מה שאוכל כדי לעזור לבניי להפוך למלומדים, ללמד את הבנות שלי כדי שיהיו מוכנות כשיגיעו לפרקן, ולרצות את בעלי, כדי שיעריך אותי וכל זאת בזמן אני ממשיכה ללמוד רפואה עם הסבים שלי… תכופות אני יוצאת מהמיטה בשעת לילה מאוחרת, מדליקה מנורה, פותחת ספר, מעיינת בנוסחת תרופה ומשננת אותה, צורבת אותה בזיכרוני."

טאן יון־סיין תעבור חיים מרתקים ומלאי השראה. היא תשתכלל ביכולותיה הרפואיות ובעזרתה לנשים, ואפילו בחצר הקיסרית. לימים, היא תוציא, ביחד עם סבתה התומכת, את הספר הראשון שמוציאה רופאה סינית. הספר יכיל סיפורי מקרים (case studies) של טיפוליה הרפואיים בנשים. טיפולים רפואיים, שרופאים גברים לא יכלו לבצע ולדעת, בשל אי־יכולתם ליצור מגע ישיר עם החולות בתקופה ההיא.

הספר מכיל תיאורים מעניינים של הוויית נשים בסין של המאה החמש עשרה; המון ידע על רפואה סינית וצמחי מרפא ; ואישה־רופאה, רגישה ואינטליגנטית, שצולחת את כל המשברים, כשמעגל הנשים הקרוב מסביבה, עוזר לה להגשים את עצמה, ולעזור גם לנשים אחרות.

אישה פורצת דרך בספר נפלא. קיראו.