'סופי הגדולה' מאת: ג'ורג'ט הייר ; תרגום אורטל אריכה

את הספר 'סופי הגדולה' קראתי בהנאה רבה. סופי סטנטון-לייסי, היא בתו של סר הוראס אומברסלי, דיפלומט בריטי, שמדלג בין ארצות רבות, ומבלה את רוב זמנו בין שועי עולם בחוגי השלטון. מכיוון שהתאלמן 15 שנה קודם לכן, הוא לוקח למסעותיו את בתו, סופי. אך בהגיעה לגיל עשרים, הוא מבקש מאחותו, ליידי אומברסלי, לארח את בתו – בזמן שהוא בברזיל – ומבקש ממנה להכיר את סופי לחברה הגבוהה בלונדון, כדי שתמצא חתן ראוי ומכובד.

ליידי אומברסלי, אחותו, מסכימה לארח את סופי, למרות שהמצב המשפחתי שלה, אינו נוח במיוחד באותם ימים. בתה היפה ססיליה מיועדת, אמנם, ללורד צ'רלברי, אבל לבה מאוהב ללא תקנה במשורר צעיר ויפה תואר, בשם אוגוסטוס פונהופ, שמנותק לחלוטין מהמציאות, אך מרעיף עליה שבחים ושירים, שמסחררים את ראשה הצעיר.

לורד ריבנהול, בעלה של ליידי אומברסלי, מבלה את רוב זמנו במועדונים. הוא ביזבז את כל הון המשפחה ונכנס לחובות כבדים מאד. למזלה של המשפחה, קרוב משפחה נפטר ומוריש את הונו העצום דווקא לצ'רלס ריבנהול. הבן הבכור במשפחה. 

צ'רלס מנסה להיחלץ מהבור הכלכלי שהאב הכניס אותם. לשם־כך, הוא משליט משטר חמור, שבו הוא מקציב קיצבה קטנה לאב, ושולט ללא מיצרים בכל העניינים של האחוזה. מצב זה אינו נוח לאף אחד, אף לו עצמו. אך ברור לכולם ש"בעל המאה הוא בעל הדעה", ולכן הם צריכים להקשיב לצ'רלס ולהתייעץ איתו בכל עניין. 

צ'רלס מאורס אף הוא, ליוג'יניה רקסטון. אירוסין, הבנויים על בסיס של נוחות ולא של אהבה. הוריה המתחסדים של יוג'יניה, לא היו משדכים אותה למשפחת ריבנהול, אלמלא ההון שירש צ'רלס. הם מדריכים את בתם להפריד בין צ'רלס לבין משפחתו. מיס רקסטון, ממלאה את התפקיד בנאמנות, ומשתדלת לסכסך בינו לבין כולם ללא הרף.

ובמצב העניינים המסובך הזה מופיעה סופי, כמו שמש ביום סגריר. בפנים עליזות, שמחות, וחפות לחלוטין מהעמדת פנים, ועם שפע של תלתלים מתחת לכובע נועז. היא מגיעה במופע מרשים של ארבעה סוסים הרתומים לכרכרתה, שני פרשים מלווים, סוס שחור יפה להפליא מאחור מובל על ידי סייס, עוזרת אישית, שיורדת עם תיק יד, שלוש שמשיות וכלוב ציפורים עם תוכי. איתה מגיעים גם הכלבה טינה והקוף ז'אקו, אותו הביאה כמתנה לבני דודתה הקטנים, ביחד עם התוכי.

סופי מפיחה רוח חיים במשפחה המדוכדכת והמדוכאת. מהר מאד מבינה סופי את הלך הרוח, ומחליטה בחוכמה רבה על דרכי פעולה לתיקון המצב המורכב בכל החזיתות. כך על־פי חזון, אותו היא מנסה להנחיל גם לססיליה, בת-דודתה: "את שקועה בייאוש ואין בזה שום צורך! למען האמת, שום דבר לא יכול להיות הרסני יותר, ולא משנה לאיזו צרה נקלעת. ייאוש מעודד אותך לחשוב שאין מוצא, כשבסך הכול נדרשת מעט נחישות כדי להביא את הדברים אל סופם הטוב."

 הכנות והישירות, שעליהם גדלה, עומדים בניגוד גמור לערכיה החברתיים המסורתיים של המשפחה, שמנסה להתמודד עם קרובתם הלא־שיגרתית. זו, שמנשקת את אומנתה, בניגוד למקובל; שדוהרת בשליטה מופלאה ובמהירות בפארק, שלא כדרך הגברות המכובדות; שרוכשת כרכרה גברית גבוהה בניגוד לכרכרות הנמוכות, הנחשבות לנשיות יותר; שבוחרת לעצמה את סוסי מרכבתה; שיודעת היטב לירות באקדח, המצוי ברשותה, בניגוד למקובל; שיודעת לענות בחריפות ובשנינות לניסיונותיה של מיס רקסטון להשפילה, ויודעת לעמוד על שלה גם מול צ'רלס, בן־דודתה, שמנסה לרסנה; זו שמתיידדת עם כולם בקלילות רבה; ובעיקר, שאינה חרדה למה שאומרים עליה.

המצבים הקומיים – שנוצרים מהחיכוך בין מה שמקובל בחברה הלונדונית השמרנית, לבין הרוח החיה והחופשייה ששמה סופי – הופכים את הקריאה למהנה ומבדרת ביותר, ולניסיונות להבין ולעקוב אחר הדרכים המתוחכמות והיצירתיות, שבהן מצליחה סופי לגרום לכל הדמויות לנהוג כמריונטות המונעות על ידי חוטיה של הבימאית הגדולה, סופי.