'עסקת הדוכסית' מאת טסה דר ; תרגמה מאנגלית: ענבל שגיב-נקדימון

הדוכס אשבורי מלונדון חזר מקרב ווטרלו מצולק בחצי מפניו וגופו. העלמה וורתינג, שלה היה מאורס, נוטשת אותו לנוכח מצבו, ואף טורחת לציין במילים ובהבעות פנים את סלידתה ממנו. מה שגורם לו לחוסר ביטחון, ותחושה שהוא היצור הדוחה ביותר בלונדון. הוא מסתגר באחוזתו, ויוצא רק בלילות. מתוך האחוזה הוא מנהל את ענייניו הכספיים והעסקיים, אבל מבין שבנוסף למצבו – הגופני; ענייניו שהוזנחו על-ידי עורכי דינו; ובעיקר האנשים הרבים התלויים בו לפרנסת ביתם – הוא ייאלץ להקדיש זמן גם לנושא מביך ביותר: מציאת רעיה, שתלד לו יורש. שכן, בהיעדר יורש זכר, יעבור כל רכושו לדודנו.

לכן אין לו ברירה, אלא להזכיר זאת במכתבו לעורכי דינו: "אש היסס, והקולמוס נעצר באוויר. הוא לא האמין שהוא באמת עומד להעלות את המילים האלה על הכתב. אבל למרות חרדתו מפני הדבר, יש לעשותו. הוא כתב: אני צריך רעיה…. אלוהים כמה מדכדך…" ואז מופיע משרתו בפתח משרדו "צר לי על ההפרעה, הוד מעלתך" הוא אומר לו "יש פה אישה צעירה שבאה לראותך. היא לובשת שמלת כלולות."

צירוף המקרים של מה שכתב, והאישה עם שמלת הכלולות,שעומדת בפתח ביתו, מעלים בו לרגע את המחשבה האבסורדית שבקשתו כבר נענתה "אש הביט ברב־המשרתים. הוא הביט במילים שזה עתה כתב. ואז הביט שוב ברב־המשרתים. "מדהים." אולי עורכי דינו אינם חדלי אישים כפי שחשב. הוא הרפה מהקולמוס והניח מגף אחד על השולחן, וכעת נשען לאחור אל הצללים. "אנא ממך, הבא אותה לכאן…"

מי שנכנסת היא בחורה פשוטה, תופרת, בשם אמה גלדסטון. בשיחה שתתנהל עתה ביניהם, יבין הדוכס, שהשמלה הלבנה המזעזעת בכיעורה, היא שמלת הכלולות שרצתה ארוסתו לשעבר. כשעזבה אותו, לא שבה אל התופרת כדי לקחת את שמלתה, ולא שילמה את מחיר העבודה הרבה. אמה, שמצבה הכלכלי בכי רע, מבינה שתהיה חייבת לגבות את מחיר התפירה מהדוכס. מכיוון שגם הדוכס וגם העלמה וורת'ינג לא ענו למכתביה אליהם, היא מבינה שתצטרך לגבות ממנו את הכסף.

כדי לזכות בתשומת לבו, היא מחליטה להתייצב בפניו כשהיא עוטה את השמלה הבולטת בכיעורה. "חשבתי" היא אומרת לו כשהיא רואה את הזעזוע שלו מהשמלה "שאם אבוא כך… אי אפשר יהיה להתעלם ממני." "צדקת"… הוא עונה "אלוהים אדירים, אפשר לחשוב שאירע פיצוץ בחנות סדקית, ואת היית הקורבן הראשון… אני אפילו לא מצליח לקלוט את כל הפרטים. היא נראית כמו קיא של חד־קרן. או פרווה של יצור שלג המטיל אימה על הרי ההימלאיה, לפי השמועות." היא גלגלה את עיניה לתקרה ונאנחה בייאוש. "מה?" הוא אמר. "אל תאמרי לי שהיא מוצאת חן בעינייך." אם היא הולמת את טעמי או לא, איך בכך דבר, הוד מעלתך. אני גאה במלאכתי בכל מקרה, והשמלה דרשה חודשים של עבודה."

מבעד לשמלה המכוערת כל־כך, מצליח אש לראות את הבחורה הצעירה והיפה שמתחתיה. הוא ממשיך לשוחח איתה, נהנה מיופיה, מהביטחון שהיא מפגינה, מהאינטליגנציה הטבעית שלה, ומאי־רתיעתה ממנו – גם אחרי שהיא רואה את פניו המושחתות. הוא מנסה לרסן את המשיכה הכימית הטבעית, שהוא מתחיל לחוש כלפיה, ואז עולה במוחו רעיון: "הנה האפשרות הפתוחה לפנייך, העלמה גלדסון, אני יכול לשלם לך שתי לירות ושלושה שילינג." הוא הניח את ערימת המטבעות על השולחן, היא נעצה בהם מבט רעב. "או שאני יכול להפוך אותך לדוכסית…"

אמה תסכים כעבור כמה ימים, שבהם הוא מחזר על פתחה. לכאורה זוהי עסקה ותו־לאו. שהרי כל כוונתו של הדוכס אשבורי היא להשתמש באמה, ככלי להולדת יורש. והוא מתנה את פגישותיהם כך: בלי אור, בלי נשיקות, בלי שאלות. אמה יודעת, שהעסקה תוציא אותה ממצבה הכלכלי הקשה, ותהפוך אותה לדוכסית. אבל האם היא מסוגלת להסכים לדרישותיו? לא לרומנטיקה, לא להרגיש באמת כמו שבעל ואישה צריכים להרגיש זה לזו. כאן מתחילות הבעיות. לא רק מצידה, אלא גם מצידו. הרגשות הולכים וגואים, והוא מנסה להילחם בזה. לא ליפול שוב למלכודת אהבה שתוביל לשבירה מחודשת של ליבו. לא להאמין בה ואז להתאכזב שוב.

האם יעמדו שניהם בהסכם? ספר נפלא ומרתק. קיראו.