'שומרת הסופים הטובים' מאת ברברה דיוויס ; מאנגלית: נעה שביט

 האם הכול נקבע מראש, ואין לנו דרך לשנות את גורלנו? כפי שטוענים חסידי התיאוריה הדטרמיניסטית, או שנבחר לפעול, בדרך של בחירה חופשית, למרות כל המהמורות שבדרך, כדי לתת משמעות לחיים, וכדי להציל מה שלפעמים נראה כלא ניתן לשינוי, כגזירת גורל, ולהביאו לסוף הטוב.

הספר שלפנינו, אינו ספר הגותי. אבל פעולותיהן של הנפשות הפועלות, קשורות לדרך המחשבה שלהן. כל אחת ודרכה להתמודד עם קשיי החיים.

אמה של סולין רוסל, ניהלה סלון אקסקלוסיבי לשמלות כלה בפריז. מלבד יכולתה המופלאה ליצור שמלות מרהיבות, לא היתה מאדאם רוסל מוכנה לתפור לכל אחת. הדרך לקבל את אישורה הכילה פגישה עם הכלה המיועדת, ותיחקור יסודי עליה ועל החתן המיועד. כפי שמתארת סולין. "לא היה אפשר להיכנס מהרחוב ולהזמין שמלה אצל מאמא. כדי להפוך לכלת רוסל היה צורך בשלושה דברים: הפניה מלקוחה קודמת, שבועת סודיות וכנות מלאה. וגם אז איש לא הבטיח שהכלה המיועדת תימצא ראויה. היה תהליך, מבחנים שצריך לעבור, שאלות שצריך להשיב עליהן, וכמובן הקריאות, שכולן נעשו בחדר ההסבה הקטן של מאמא בירכתי החנות… לפעמים הן היו מנסות לשקר, אך ללא הועיל. מאמא ידעה להריח שקר עוד לפני שיצא מפי הדובר. ומחירו של שקר היה סירוב…" היא גם היתה מבקשת מהצעירה להביא פריט השייך לארוס. "מברשת שיער או שבעת. משהו שימושי שאדם נוגע בו מדי יום. מאמא הייתה מחזיקה את הפריטים בידיה בזה אחר זה, עיניה היו מתרככות ונשימתה מעמיקה, עד שהמראות התחילו לצוף. הדים, היא קראה להם. ממה שהיה ומה שעתיד לבוא…"

על-פי מה ששמעה והרגישה, לאחר התחקיר שעשתה – יכלה התופרת הידועה, לשער, אם יהיו אלה נישואין מוצלחים או לא. אם חשבה, שהזוג לא יחזיק מעמד, היא לא תפרה את השמלה. אם הסיקה שיש עתיד לחיים המשותפים – היא הסכימה לתפור את השמלה, כשלתוספת מזל, נהגה להחביא בין קפליה של שמלת הכלה קמע מוסתר, כתוספת להסקת המסקנות הלוגיות והאינטואיטיביות שלה.

לעומת זאת, ההבנה של קהל הלקוחות היתה הפוכה. הם הסיקו, שמי שמקבלת שמלה מסלון רוסל – מובטח לה סוף טוב של נישואיה. סוג של כישוף או קסם, וכך קיבלה מאדאם רוסל את הקינוי 'מכשפת שמלות', ומובן שתור גדול של כלות התדפק לפתחה.

את הידע הזה, היא מנחילה לבתה, סולין, כבר מגיל שתים־עשרה. סולין הופכת אף היא לתופרת מוכשרת במיוחד בגיל צעיר כל כך. אבל אז הנאצים מתקרבים לפריז. האם גוססת, ומשביעה את סולין לברוח מפריז, לא לפני שהיא מספרת לה לראשונה על אביה של סולין, האהוב, שאיבדה בגלל מחוייבות שונות ביניהם, ובגלל שלא היתה לה "אמונה במה שיכול להיות – בחיים ובאהבה משלי – מפני שלא הייתי חולמת חלומות. לכן הלכתי בדרך שהותוותה לי." הוא חזר לגרמניה שנים רבות קודם־לכן, והיא נותרה בצרפת, ולא סיפרה לו שהיא בהריון. עכשיו היא דואגת לגורלו, שכן הוא יהודי על אדמת גרמניה. הם פיספסו את ההזדמנות לחיים משותפים.

רגע לפני שסולין עוזבת, עושה עליה האם 'קריאה' בעזרת שערותיה. היא מבינה שסולין תתחיל במקום חדש, שיהיו קשיים, ויהיה שברון לב. אבל – אומרת לה האם – שהיא חייבת לדבוק באמונתה, ולעולם לא לוותר על מה שהיא יודעת שנכון לה.

לאחר מותה של האם, מגיעים מכתבים רבים מכלות לשעבר, שמספרות על הסופים הטובים שלהן, כדי להודות לאם ולכבד בכך את זיכרה. הנאצים כבר השתלטו על פריז, וצלבי הקרס שלהם מוצבים בכל פינה. בתי החולים מלאים פצועים וסולין מחליטה להתנדב ולעזור. שם היא פוגשת את אנסון, נהג אמבולנסים אמריקאי, והם מתאהבים. אבל כשהם מתחילים להיות מעורבים גם ברזיסטנס הצרפתי, כדי להבריח טיייסים אמריקאים – כולם בסכנה. אנסון מתעקש שהיא חייבת לעזוב את פריז, ולנסוע בתור התחלה לבית אביו, עד שיצטרף אליה.

סולין תברח לאמריקה בדרך לא דרך. היא לוקחת איתה בקופסה את מכתבי הסופים הטובים למזכרת ואת שמלת הכלה, שהכינה לעצמה. תחילה היא מתגוררת בבית המפואר של אביו של אנסון, שנוהג בה בקור ובבוז. כשמתקבל מברק שאנסון נעדר, ועדים ראו אותו מובל ליער – היא מבינה, שהוא נרצח. וגם, שהיא בהריון. אביו מסלק אותה מביתו למעון של נשים לא־נשואות, וכשהיא יולדת, נאמר לה שם, בהנחייתו, שהתינוקת מתה.

חסרת כול, היא תחפש עבודה, ובעזרת חייט מקומי היא תסלול לעצמה את הדרך הקשה של הכרת הלקוחות. הסלון שלה, סלון רוסל, יהפוך אף הוא לשם דבר, כמי שיש בו רק שמלות עם סופים טובים, בדיוק כמו שהיה לאמה.

אבל לילה אחד, שריפה תכלה את הסלון כולו, ותשחית את ידיה המוכשרות של סולין רוסל. סולין מסתגרת בביתה, ואינה מוכנה להעביר את המקום השרוף לידי איש.

רורי, אורורה, צעירה מוכשרת – ששקועה בדיכאון בגלל הקס אהובה, העיתונאי החטוף, שאין היא יודעת מה עלה בגורלו – מחליטה לעשות מעשה ולממש את החלום ,שהקס עודד אותה להגשים, להקים גלריה לאמנים לא־ידועים, בניגוד לדעתה של קמילה, אמה השתלטנית. כשהיא רואה את המבנה הנטוש, שהיה הסלון של סולין – היא יודעת, שהוא זה שיתאים לבניית הגלריה.

סולין מסרבת לבקשות עורך הדין שלה, להיענות לבקשה של רורי. עד שהיא פוגשת פנים אל פנים את הצעירה. הקשר בין השתיים הופך לחברות יפה, שאף גורמת לקמילה, אמה לקנא. סולין, שנכנעה לגורלה, ולא ניסתה לפעול לשינוי, מוכנה כעת לעזור לרורי, בהגשמת חלומה של הצעירה.

רורי תצליח לשנות את כל האנשים סביבה, את מחשבותיהם, ואת גורלם, בזכות היוזמות שהיא נוקטת, בזכות אי-הוויתור על התכלית של קיומה, בזכות סולין התומכת, ובזכות האהבה. עם זאת, ייזמן להן הגורל הפתעות מיוחדות, שעדיין יכלו להתפספס אילו לא היתה גורמת לאירועים להתרחש.