'אני אמצא אותך' מאת הרלן קובן ; מאנגלית: שאול לוין

כרגיל, הרלן קובן – שנחשב לסופר מספר 1 ברשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס – מצליח לגרום לי להיות מרותקת לחלוטין לעלילת המתח שלו, עד לנקודת הסיום.

הפעם, במרכז העלילה, עומד דיוויד בורוז, שלמרות היותו אב מסור למתיו בן השלוש – כשאשתו, שריל, במשמרת בבית החולים, לילה אחד – הוא מוצא את גופתו הקטנה, מלאה דם. בתוך שברונו, הוא זוכה לאהדה רבה מכל סביבותיו. אך לאחר ששכנה אלמנה מעידה, משום־מה, שראתה אותו טומן באדמה את כלי הרצח, אלת בייסבול, הוא מואשם ונכנס לכלא.

דיוויד אינו מנסה להילחם על חפותו. הוא מרגיש אשם; שלא ראה דבר, שלא שמע, ושלא הצליח להציל את בנו האהוב והיחיד. הוא מעניש את עצמו בכלא, ואינו מוכן לקבל מבקרים. זמן־מה לאחר מאסרו, אשתו מבקשת להתגרש, והוא מתנתק מהעולם החיצוני. לומד על בשרו את החיים הקשים בקרב אסירי עולם אחרים.

חמש שנים מאז נכנס לכלא, מגיעה אליו לביקור גיסתו לשעבר רייצ'ל, עיתונאית במקצועה. היא מתעקשת לראות אותו, למרות ניסיונו להתחמק. השומר מכריח אותו להתייצב באולם המבקרים, והוא מגיע ומתיישב מולה. "למה את פה?" הוא שואל, מבלי להתעכב על מילות נימוסין. היא מתפתלת. וגם הוא מתקשה להביט בה ישירות בכאבו, ומהזיכרונות שעולים.

לבסוף היא מצליחה לספר בקיטועין את הסיבה לביקורה. כשישבה עם חברה לארוחת צהריים, החברה מספרת לה על פארק שעשועים, שאליו לקחו, היא ובעלה, את שני ילדיהם. החברה שלפה תמונות והראתה לרייצ'ל את אותו הבילוי ביריד. רייצ'ל הביטה, ועיניה התמקדו ברקע של המשפחה. שם עמד ילד כבן שמונה אוחז ביד של גבר, שאינו נראה בתמונה. הדימיון בן הילד בן השמונה, למתיו, אילו היה מגיע לאותו הגיל, מהמם אותה.

היא מבקשת עזרה משוטר שמצוייד בתוכנת הזדקנות. היא מביאה לו תצלום של מתיו בערך בגיל שלוש, ובעזרת התוכנה הוא "מזקין" את מתיו לגיל שמונה. התוצאה יוצאת זהה לילד שבתמונה של החברה.

עם המידע המבלבל הזה, היא מתלבטת, אבל חושבת שהיא צריכה ליידע את דיוויד. היא לא אומרת כלום. רק מראה לו את התמונה דרך הזכוכית המפרידה ביניהם. הוא מביט במשפחה וביריד, ורייצ'ל, שמבינה שהוא עדיין לא הבחין בילד, דוחקת בו להביט היטב.

"אני בוהה בה עוד שנייה או שתיים ואז מניח למבטי לחזור אל התמונה. הפעם אני רואה את זה מיד. טופר פלדה נשלח אל תוך חזי וסוחט את לבי. אני לא מסוגל לנשום. ילד. הוא נמצא ברקע, בפינה הימנית של התצלום, כמעט מחוץ לתמונה. פניו נראות בפרופיל מושלם, כאילו הוא מדגמן למטבע… אני מרגיש את הדמעות נקוות בעיניי ומושיט את ידי באצבעות מהססות. אני מלטף את דמותו של הילד מבעד לזגוגית. זה בלתי אפשרי, כמובן. אדם נואש רואה את מה שהוא רוצה לראות… התייפחות קורעת אותי. אני מכניס את האגרוף לפה ונושך. לוקח לי כמה שניות לפני שאני מסוגל לדבר. כשאני מדבר, המילים פשוטות. "זה מתיו."

מכאן הדברים מתגלגלים. דיוויד בורוז יוצא למלחמה, להציל את הבן שחשב שאיבד. לנסות לגלות היכן הוא, מי הילד שכן נרצח בביתו, ומדוע. להבין מדוע שיקרה השכנה שהעידה שטמן את אלת הבייסבול בחצר.

הוא יקבל עזרה מגיסתו לשעבר, וממפקד בית הכלא, שהיה חברו הטוב ביותר של לני בורוז, אביו השוטר של דיוויד. בנו, אדם, היה חבר טוב של דיוויד, ושניהם מסתכנים למענו, כשהם מבינים שאדם חף מפשע יושב במאסר, וילד בן שמונה, כנראה חי וקיים היכן שהוא. דיוויד  מצליח לברוח מהכלא, והוא במירוץ כנגד הזמן, עד שיתפסו אותו.

מקס ושרה, זוג בלשים מוכשרים, נוגסים בעקבותיו ללא הרף. עשרות שוטרים במעקב סביב מקומות אפשריים למחבוא. הוא מקווה למצוא את מתיו לפניהם.

העלילה מותחת ביותר. מומלץ לאוהבי הז'אנר.