שירה-ספרות-מחקר-מוזיאולוגיה

האתר של ד"ר רותי קלמן

'ארבע ההסכמות: ספר החוכמה הטולטֶקית' מאת דון מיגל רואיס ; עברית: מיכל שלו

כתבה: ד"ר רותי קלמן

הטולטֶקים, לפי הסברו של המחבר, דון מיגל רואיס, הם "מדענים ואמנים שהקימו אחווה כדי לחקור ולשמר את הידע והמנהגים הרוחניים של הקדמונים. הם חברו יחד כמאסטרים (נָגוּאַלְס) ותלמידים בטיוטיחואקן, עיר הפירמידות העתיקה הסמוכה למקסיקו סיטי".

במשך אלפי שנים, החביאו הנגואלס את החוכמה של אבותיהם וקיימו אותה רק בהיחבא, משום שחששו, שאנשים שלא מבינים אותה כראוי, ישתמשו בה לרעה. אולם דווקא נבואות עתיקות, ניבאו את הצורך להפוך את החוכמה לנחלת הכלל. לכן פותח לפנינו דון מיגל רואיס – שהוא נגואל משושלת אבירי העיט – את עיקרי החוכמה. וזו אכן חוכמה, שמתאימה לכולנו, אם נשכיל לחיות על פיה כאורח חיים.

בבסיס, אנו מסוגלים לחלום בהיוולדנו, ולטוות את חיינו באופן עצמאי. אבל החלום הקולקטיבי – המסגרת המשפחתית והחברתית שאליה אנו נולדים – משנה את היכולת הזו לתוואי קולקטיבי, שאנו מאולפים לנהוג על-פיו. אנו מאולפים להתנהגות שמצופה מאיתנו כבנים למשפחה שכבר יש לה מסורת משלה, כבני־דת מסויימת, כחברים בקהילה מסויימת, עם כללי ההתנהגות והמחשבה שלה, כאזרחים לארץ מסויימת, וכולי.

אם, כילדים, לא ננהג על-פי מה שמצופה מאיתנו, נהיה "ילדים רעים". ואם כן ננהג על-פי המצופה, נהיה "ילדים טובים" (ראו הערה בסוף הכתבה), וכך משתרשים בנו החלומות, הציוויים, כללי ההתנהגות של החברה בה אנו חיים, כשבתוכנו יש שופט "שפוט", שפוסק שאנו אשמים, אם לא נהגנו על-פי הכלל. שופט זה יוסיף ויטען שוב ושוב, שעלינו להיענש, להתבייש, וכולי. מה שיכתיב לנו תחושה של אשמה ובושה, תחושה של כישלון אישי, והאשמה אישית, הנטמעת בתוכנו, ואינה מרפה, לעיתים לאורך כל חיינו.

אך על-פי המחשבה הטולטקית, נשאלת בשלב זה השאלה "מי אומר שיש צדק בחלום הזה? צדק אמיתי משמעו לשלם פעם אחת בלבד על כל טעות. חוסר צדק אמיתי משמעו לשלם שוב ושוב על כל טעות." וכשכל אדם מאשים את עצמו שוב ושוב, ואת הוריו, ואת ילדיו, ואת סביבתו, הקרובה והרחוקה, הרי שכולנו נמצאים בגיהינום, שבו אנו שוקעים. מה שלא מאפשר לנו את החלום האישי, ולא מאפשר לנו לחיות באמת חיים טובים בגן עדן עלי־אדמות.

בתוכנו יש אמת. אבל מרוב הסכמות ואמונות שנשמרו בתודעה הקולקטיבית – שמעוותת את ראייתנו – איננו יכולים לראות אמת זו. "ברגע שהבנו כי ההסכמים שלנו הם השולטים בחיינו ומונעים מאיתנו הנאה, נסכים כי עלינו לשנות אותם…"

לכן, מציעה החוכמה הטולטקית בשלב זה לנהוג על פי ארבע הסכמות:

הסכמה ראשונהלשמור על טוהר המילה. לא להעליב. לא לפגוע. לא לרכל. לא לקלל. כי הפרה של אלה, תפעל כנגד עצמכם, ותחזור אליכם כבומרנג. שימוש לרעה במילים, תגרום לנו להיכנס עמוק יותר לתוך הגיהנום. עליכם לנהוג להיפך. לשבח, גם את עצמכם.

הסכמה שנייהלא לקחת שום דבר באופן אישי. "אתם לוקחים משהו באופן אישי כאשר אתם מסכימים עם הנאמר, ולא משנה מהו. ברגע שהסכמתם, הרעל זורם בכם ואתם לכודים בחלום הגיהינום. הסיבה לכך היא מה שאנו מכנים חשיבות עצמית… היא ביטוי קלאסי של האנוכיות, מפני שאנו יוצאים מתוך הנחה שהכול קשור בנו… שום דבר שאנשים אחרים עושים אינו נעשה בגללכם. הוא נעשה בגללם".

הסכמה שלישיתאל תניחו הנחות. אנחנו נוטים להניח הנחות בקשר למה שאנשים אומרים או עושים או חושבים, כשאיננו יודעים את כל הפרטים, ואז אנו גם נוטים לרכל בקשר לאותן הנחות. לכן מה שמציעה המחשבה הטולטקית היא לברר את כל הפרטים, לבקש הבהרות ולשאול שאלות. עד שברור שהתקשורת הבינאישית ברורה ומובנת, והאמת ידועה.

הסכמה רביעיתתעשו תמיד כמיטב יכולתכם. לא משנה אם אינכם בקו הבריאות, או שאתם עייפים. "אם תעשו כמיטב יכולתכם לא תהיה לכם סיבה לשפוט את עצמכם וכך לא תסבלו מרגשות אשמה, ותימנעו מעינויים והצלפות עצמיות. בלי משים תבחינו כי אתם משתחררים."

שמירה על אורח חיים הפועל על פי ארבע ההסכמות הנ"ל, על פי הטולטקים, תעניק לכם שחרור, תעניק לכם אמת פנימית, ותעניק לכם שלוות קיום וגן עדן עלי־אדמות. אמן.

 הערה: מוכרחה להפנות אתכם כאן לספר ילדים מקסים של אברהם שלונסקי, הנקרא "כן-גורו ולא-גורו" שכבר התייחסתי אליו בעבר (חפשו בכתבות הקודמות שלי):

https://sifriyat-dimona.blogspot.com/2013/02/blog-post_14.html.

בספר, המשלב הומור וחוכמה, מובאת דוגמא לשני אחים, גורים של קנגורים. אחד הולך בתלם, ועושה כל מה שהוריו והחברה אומרים לו, והשני – לא. והשאלה המועלית בספר היא: האם להחזיר את מי שלא בתלם למסלול, או לאפשר לו להיות אינדיבידואלי וללכת עם החלום שלו.

שומר המגדלור

'שומר המגדלור' מאת: קמילה לקברג ; משוודית: יעל צובארי כתבה: ד"ר רותי קלמן מטס סוורין עבד במשך מספר שנים כמנהל התקציבים גם בעמותת 'עיר מקלט', שדואגת לנשים וילדים שצריכים מקלט מאלימות בבית. הוא עוזב את עבודתו זו, לאחר, שלדבריו, עבר

קרא עוד »

סופי הגדולה

'סופי הגדולה' מאת: ג'ורג'ט הייר ; תרגום אורטל אריכה כתבה: ד"ר רותי קלמן את הספר 'סופי הגדולה' קראתי בהנאה רבה. סופי סטנטון-לייסי, היא בתו של סר הוראס אומברסלי, דיפלומט בריטי, שמדלג בין ארצות רבות, ומבלה את רוב זמנו בין שועי

קרא עוד »

אמא וזהו

'אמא וזהו' מאת: יעל משעלי כתבה: ד"ר רותי קלמן כותרת הספר 'אמא וזהו' ודאי מרימה גבה אצל הקורא. שהרי שתי המילים האלה נשמעות כמעט כאוקסימורון. אמא לא יכולה לעולם להיות "וזהו", כאילו זה משהו קטן, פעוט, ולא משמעותי. אבל כמו

קרא עוד »

המרחב של סוקולוב

'המרחב של סוקולוב' מאת: ליאון דה וינטר; מהולנדית: איתמר פרת כתבה: ד"ר רותי קלמן את הספר 'המרחב של סוקולוב' ניתן לקרוא גם כספר הגות. שכן בנבכי העלילה – שבמרכזה חברות רבת שנים שתעמוד במבחן בין ד"ר סשה (אלכסנדר) סוקולוב, יהודי

קרא עוד »

רעה תחת השמש

'רעה תחת השמש' מאת: אגתה כריסטי; תרגמה מאנגלית: מיכל אלפון כתבה: ד"ר רותי קלמן הרקול פוארו, הבלש הבלגי חד־המחשבה, הוא יציר־דימיונה של סופרת ספרי המתח, אגתה כריסטי. פוארו מככב בלא פחות מ-43 ספרים שכתבה כריסטי, והספר שלפנינו הוא אחד מהם.

קרא עוד »

האישה בתא מספר 10

'האישה בתא מספר 10' מאת: רות וייר; מאנגלית: יסמין קלין כתבה: ד"ר רותי קלמן לו (לורה לורנה) בלקלוק עומדת בפני הפלגה יוקרתית, שמממנת לה מערכת מגזין תיירות. זהו צ'ופר מהבוסית שלה, רואן, שמפאת הריונה והבחילות שמאפיינות את השליש הראשון של

קרא עוד »
נגישות