שירה-ספרות-מחקר-מוזיאולוגיה

האתר של ד"ר רותי קלמן

'בית קברות בים' מאת: אסלק נורה; מאנגלית: רות שפירא

כתבה: ד"ר רותי קלמן

 

את הספר הזה, הקדיש הסופר אסלק נוּרֶה "לאנשי הצוות הנועזים של ספינת המשא באטנפיורד" – שחילצו 140 נורווגים וחיילים גרמנים, מספינת ההוּרטיגרוּטֶה (ספינת אקספרס של נורווגיה) בשם 'הנסיכה רנגהילד', שטבעה ב-23 באוקטובר 1940 – ולכל אותם, שלא זכו להינצל, ומקום קבורתם הוא בבית קברות בים.

הספר הוא רומן, שבו המקומות, האירועים ובני האדם בדויים. אולם הבסיס של הרומן, הוא סיפורה האמיתי של הספינה, שבאמת טבעה, במלחמת העולם השנייה. בתקופה שבה נורווגיה הייתה תחת שלטון גרמני, והחיילים הגרמנים הסתובבו בה, כבתוך שלהם.

סשה (אלכסנדרה) פאלק, מנהלת מוזיאון וארכיון, שמוקדשים לשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, היא בת למשפחה רבת נכסים. בבעלות המשפחה גם קונצרן קבוצת Saga של מספנות, שהיה לה תפקיד משמעותי במלחמת העולם השנייה, ובראש הקונצרן ניצב אביה של סשה, אוּלָב, בן ה-75, שר ההגנה לשעבר של נורווגיה. אוּלָב מסרב להעביר את הניהול לסוורה בנו, או לסשה, למרות גילו, ויחסיו עם אמו, ורה, נחשפים במלוא משמעותם ומורכבותם, במהלך הרומן.

ברומן, ורה פאלק, היא סופרת מוערכת ידועה, שכתבה, בין השאר, ספרי מתח רבים. בשנת 1970, היא מחליטה לכתוב את הפרק הכי משמעותי שלה, והוא הסיפור האמיתי על הספינה שטבעה ב-1940. היא נעזרת במה שידעה, מצד אחד – כמי שניצלה בעצמה מהטביעה – ובמסמכים שמצאה בברגן. לסיפור היא קוראת "בית קברות בים".

אבל מסתבר, שהאמת, שעליה היא כותבת, נמצאת בסתירה לאינטרסים המשפחתיים, וגם לא נמצאת בקנה אחד עם התדמית שנורווגיה מנסה לשמר לעצמה. במקום מסויים בספר היא כותבת: "תוּר [בעלה שניספה באותו אסון – ר.ק] עוּטר אחרי מותו בעיטור צלב במלחמה בדרגת חרב אחת על פעילותו בזמן המלחמה. קיבלתי את האות בשמו… האם ידעו שהוא ומספנות פאלק – במקביל לפעולתו לכאורה במחתרת – גם הרוויחו מיליונים מהעברה של כוחות האויב לחזיתות ברחבי המדינה?"

כתב היד נלקח מוורה, טרם פירסומו, על-ידי המשטרה החשאית. אותה מאשפזים לזמן־מה, בטענה שהיא הוזה דמיונות שווא, שהיא נרדפת על-ידי אישי ציבור נורווגיים ובני משפחה. מאותו הרגע, מפסיקה ורה לכתוב, ומסתגרת. היא מוגדרת כבלתי־כשירה להחלטות שיפוטיות של החברה, ובנה, אוּלָב – שרואה עצמו מנהל את ההיסטוריוגרפיה של נורווגיה –  ממנה עצמו לאפוטרופוס שלה, מבלי שוורה תוכל לשלוט במצב. ורה משתתקת. מבינה שכל מילת אמת שלה, תסכן אותה, ואת המשפחה כולה.

אבל אז מגיע הרגע, שבו רוצים לערוך טקס מכובד בים, לזכרם של האנשים שטבעו בספינה. סשה מבקשת מסבתה לדבר בטקס, ולספר על מה שקרה לספינה. ורה יודעת, שלא תוכל לעמוד מול הנוכחים בטקס, ולספר את האמת, והיא מחליטה להתאבד בים. צוואתה נעלמת.

בדיעבד מתברר שכל חלקי הספר התיעודי שכתבה ורה, הודפסו כעותק נוסף ונמצאים במקומות מסתור שונים. בהיעדר צוואה, מבינים בני המשפחה, שהאמת שבספר הנעלם, היא בעצם הצוואה של ורה, כפי שאומרת רות, העורכת הוותיקה של ורה לסשה: "צוואה היא עדות, סבתא שלך אמרה זאת לא פעם. בין שצוואה היא רומן, ובין שהרומן הוא צוואה. אולי "בית קברות בים' הוא הצוואה האמיתית של ורה?". כְּשֶׁרוּת נותנת לסשה מכתב שהוחבא בין דפי הספר 'הרוזן ממונטה כריסטו', מבינה סשה שוורה נקרעה בין האמת לנאמנות למשפחתה: "המשפחה עומדת בצומת דרכים, סשה. תוכלי להמשיך לחיות על פי האמרה המופיעה על סמלה של משפחת פאלק: Familia Ante Omnia. המשפחה לפני הכול, גם כאשר האמת והנאמנות עומדות בסתירה… אם תרצי למצוא את האמת, תצליחי. אבל עלייך להיות מוכנה לכך שהאמת מכאיבה מאוד."

הנס פאלק והענף המשפחתי שהתמקם בברגן, מנודים על-ידי אולב ומשפחתו. אך נראה שוורה ביקשה לתקן עיוות היסטורי משפחתי, ויומיים לפני מותה, ביקשה לשוחח עם הנס בקשר לצוואתה. עם מותה הפתאומי, מגייס הנס את יוני ברג, עיתונאי שסוקר באיזורי קרבות – כמו הכורדים נגד דאעש בכורדיסטן – ובמסווה של כתיבת ביוגרפיה על הנס, מנסה יוני לגלות היכן הספר־צוואה של ורה, והאם באמת ייעדה ורה חלק מהירושה להנס ולמשפחתו.

הענף המשפחתי באוסלו מתפצל ברצונותיו. סשה רוצה לגלות את האמת של סבתה, ואילו אוּלָב, אביה, מנסה למנוע את הגילוי. כשהוא נשאל מה כל כך מסוכן בספר הוא מספר על אביו, תוּר, שעמד בראש חברת ספינות הקיטור של ברית ערי ההנזה בברגן כשפרצה המלחמה:

"אבא גם היה בעל מספנה ואיש עסקים, הוא היה נתון בניגוד עניינים בלתי אפשרי בין הערכים שהאמין בהם לבין הצורך לעבוד עם שלטונות הכיבוש. אחרי המלחמה… ההיסטוריה נכתבה די בשחור-לבן, והצדדים, איך לומר זאת, היותר בעייתיים של אבא הושמטו. עד שאמא החליטה לכתוב על זה ספר כעבור עשרים וחמש שנים. טוב, נו, אולי הוא באמת חתם על איזה הסכמים עם השלטונות הגרמניים, אבל מי אנחנו שנשפוט את המתים?"

תככים משפחתיים ולאומיים יתגלו לקורא בהמשך, אבל התגליות – האמת של ורה, מצד אחד, ופעולותיהם של מי שמגלים את האמת, מצד שני – יפתיעו בהחלט.

 

רומן מותח ומעניין. קיראו.

כתבות מומלצות בשבילך

צבעים נמלטים

'צבעים נמלטים' מאת ליסה בר ; מאנגלית: אינגה מיכאלי כתבה: ד"ר רותי קלמן תחילתו של הרומן המרתק 'צבעים נמלטים' הזכיר לי את סבי, ישעיהו (אלכסנדר) קורן. סבי היה צייר. הוא וסבתי גרו איתנו בבית, וילדותי עברה עלי כשאני יושבת פעמים

קרא עוד »

החיים שגנבתי

'החיים שגנבתי' מאת ניקולה סקוט ; מאנגלית: שלומית אבירם כנען כתבה: ד"ר רותי קלמן אגנס קרופורד גדלה עם אמה התופרת, החד־הורית, שהעניקה לה אהבה רבה ואת כל מה שהצליחה ללמד ולתת לה, למרות דלות חייהן. אולם, במהלך מלחמת העולם השנייה,

קרא עוד »

מאה השנים של לני ומרגו

'מאה השנים של לֶני ומַרגו' מאת מריאן קרונין ; מאנגלית: שאול לוין כתבה: ד"ר רותי קלמן ערגה, חברתי, הביאה לי במתנה את הספר הזה, עם הוראה מפורשת לקרוא. קראתי. לא היתה לי ברירה. וטוב שכך, כי זו היתה חוויה נפלאה,

קרא עוד »

חדר בריחה

'חדר בריחה' מאת: מייגן גולדין ; מאנגלית: אסנת הדר כתבה: ד"ר רותי קלמן וינסנט, ג'ולז, סילבי וסם, המהווים צוות עבודה בחברה – הנקראת סטנהופ, ואשר עוסקת בהשקעות בשוק ההון – נקראים בסוף־שבוע אחד בדחיפות לבצע משימה. כל אחד מהם כבר

קרא עוד »

מתכונים לאהבה ולרצח

'מתכונים לאהבה ולרצח' מאת: סאלי אנדרו ; מאנגלית: יעל אכמון כתבה: ד"ר רותי קלמן זהו ספר שסובב סביב אוכל, ומקיף אישה אחת, שחושבת ומרגישה אוכל 24/7, ויודעת לנחם, בדרך הכי נעימה שהיא מכירה, דרך האוכל. אמה היתה  בשלנית אפריקנרית, ואביה

קרא עוד »

הקיסרית

'הקיסרית' מאת: ג'יג'י גריפיס ; מאנגלית: נעה בן פורת כתבה: ד"ר רותי קלמן בילדותי קראתי את הספר 'סיסי', שנכתב על-ידי אליזבת בירנה ויצא לאור בהוצאת עמיחי בשנת 1965.  דמותה ואופייה, החופשי מכל עכבות, של אליזבת (סיסי) – מי שהפכה לקיסרית,

קרא עוד »
נגישות