'בלו' מאת דניאל סטיל ; מאנגלית: יפעה הדר

על שער הכריכה, מעל שמה של המחברת עטורת התהילה, דניאל סטיל, מופיע המשפט: "לפעמים האושר נמצא במקומות הבלתי צפויים ביותר". וזה בעצם המוטו של הספר.

שני גיבורים ראשיים בעלילה שלפנינו. הראשונה היא ג'יני קרטר, אשה צעירה, שעדיין מתאבלת על מותם של בעלה וילדה הפעוט, שנהרגו שלוש שנים קודם לכן, בתאונת דרכים. היא ובעלה שתו אלכוהול במסיבת משפחות גדולה, מטעם העבודה, לפני חג המולד. גם בנה בן הארבע היה שם, מאושר לשבת על ברכיו של סנטה קלאוס. היא לא ראתה שבעלה שתה יותר מכוס אחת, אבל לאחר התאונה, שבה הוא נהג, הסתבר לה שכמות האלכוהול בדמו, היתה גבוהה. לכן היא מאשימה את עצמה, שלא הבחינה בכך במועד. אחרת היתה מציעה לנהוג בעצמה, והתאונה היתה נמנעת.

כדי להעניש את עצמה, כמי שמרגישה אשמה במותם של יקיריה – מצטרפת ג'יני קרטר, לארגון זכויות אדם, ששולח נציגים להצלה, במקומות הקשים ביותר בעולם. שלא כשאר המתנדבים, שמצטרפים לזמן קצר בלבד, מתמידה ג'יני בעבודה הקשה הזו כבר שלוש שנים, כשהיא כמעט ולא עושה הפוגות בין הנסיעות הקשות. שום דבר לא חשוב לה יותר, מלבד העזרה שהיא מצליחה להעניק, לחולים, לפצועים, לקורבנות אלימות ואונס, ובחלוקת מזון ותרופות.

הימים שלפני חג המולד, הם הקשים לה ביותר, כי אז חל יום השנה למותם של הבעל והבן. לכן היא מקווה שלא להיות בתקופה זו בביתה. אין זה הבית בבוורלי הילס, שבו הם חיו יחד כמשפחה, וגרו קרוב לאחותה בקי ומשפחתה. שכן, לאחר מותם, היא לא יכלה לחזור לביתה. היא גרה אצל אחותה, מכונסת בכאבה, ודבר לא עניין אותה, מלבד האובדן. בקי טיפלה בה, מכרה את הבית המפואר בבוורלי הילס, ארזה את מה שחשבה שאולי תרצה בעתיד, וג'יני מתרחקת מהמקום.

הדירה ששכרה, משמשת אותה רק לשינה. הקירות ריקים. הרהיטים מינימליים, ולא תואמים זה לזה. הארגזים מרוכזים בחדר אחד סגור. לא פתוחים זה שלוש שנים. היא לא מתאפרת ולא מסתרקת. בקושי אוכלת. אין לה בשביל מה לחיות, מלבד הידיעה ש היא יכולה בחיים שנותרו לה לעזור לאומללים אחרים.

אבל יוצא שבדיוק בתקופה של חג המולד, היא נשלחת הביתה לחופשה בין המשימות. היא אינה רוצה לנסוע לאחותה, בגלל הזיכרונות. אבל מרגישה מחנק בדירה חסרת החמימות. לכן היא יוצאת החוצה, למרות שמזג האוויר עומד על 14 מעלות מינוס.

כשהיא עומדת על מעקה גשר מעל נהר, לא רחוק מדירתה, נראה לה פתאום טבעי ונכון לגמרי לקפוץ מהגשר אל הנהר. לשים קץ לחייה חסרי התוחלת והכואבים. אבל אז, בזווית העין, היא מרגישה תנועה משמאלה.

המעיל המסורבל שמגן עליה מהקור העז, מקשה עליה לראות מיד מי נמצא שם. לרגע היא חוששת מאלימות, ואז היא חושבת, שאולי מישהו צריך עזרה, שכן הדמות שראתה, ושנדמתה כילד, נכנסה למחסן עירוני. כשהיא נכנסת לשם, היא אמנם מגלה ילד, עם עיניים כחולות מדהימות. הוא כמעט ואינו לבוש, למרות הקור העז. יש לו שק שינה, וחפצים מעטים בלבד. הוא רועד מקור, אבל טוען שהוא בסדר, ולא זקוק לעזרה. היא מבינה שהוא חסר בית.

הם מתוודעים. קוראים לו 'בלו'. הוא בן שלוש־עשרה. יתום מהוריו. עזב את בית דודתו, שהיא האפוטרופסית שלו, כי צפוף בביתה עם שלושה ילדים בשני חדרים, ובן־זוג אלים. הוא חי ברחוב מזה חודשים.

ג'יני מצליחה לשכנע אותו לבוא איתה למקדונלד'ס. נותנת לו את מעילה החם. הוא מנומס. רגיש. משתדל לא לזלול. אבל נראה שאינו שובע. בדרך למחסן הם ממשיכים לשוחח: "אני יכולה להגיע מחר בבוקר," הציעה, והוא הינהן, פניו נבוכות. "למה את עושה את זה? מה אכפת לך ממני?" שאל ושוב נראה חשדן. "למה לא? נתראה מחר, בלו." היא חייכה ונופפה בידה… היא שכחה לגמרי שרצתה לקפוץ לנהר, וכשהירהרה בכך, הרעיון כבר לא נראה לה הגיוני. היא חייכה לעצמה כשפסעה בשלג. זה היה מפגש מוזר… הוא העניק לה הרבה יותר ממה שהעניקה לו. היא נתנה לו מעיל וארוחת ערב, והיא ידעה בוודאות מלאה שאלמלא צץ בלו יש מאין, היא היתה ברגעים אלה ממש על קרקעית הנהר… כשנרדמה באותו הלילה, היא ישנה בשלווה בפעם הראשונה זה חודשים. הודות לו היא שרדה את יום השנה, והוא הציל את חייה." שתי נפשות כואבות, נפגשו בלילה ההוא. מצילות זו את זו.

בחג המולד היא תאפשר לו לישון בביתה. הקשר הולך ומעמיק. היא יוצרת קשר עם דודתו, אבל מבינה, שהדודה אינה מסוגלת לדאוג לו. הם גלויי לב זה עם זה. מסירים עוד ועוד קליפות הגנה. מאמינים זה בזו. הוא מתגלה כמוסיקאי מחונן. היא תתעקש שיסיים בית-ספר, רושמת אותו לאקדמיה לאמנויות. הוא אסיר תודה. שום דבר שהוא מקבל, אינו מובן מאליו. כל פינוק מצידה, הוא ראשוני עבורו.

פתאום יש לה ילד מתבגר בביתה. מישהו לדאוג לו. כשהיא ממשיכה לנסוע למקומות מוכי גורל, הוא חרד שיינטש על־ידה. שהיא לא תחזור. שהיא תיהרג. היא חוזרת, והם שוב יחד. יוצרים מסגרת משפחתית, שכולה הענקה. בזכותו היא מתחילה לסדר את הדירה. "בלו העניק לה את תעצומות הנפש לעשות זאת ונתן לה השראה… הם בישלו יחד ארוחת ערב… הוא הכין שיעורי בית. היא הניחה לו לעשות אותם בזמן ששטפה כלים וחשבה לעצמה עד כמה השתנו חייה מיום שהכירה אותו… ועכשיו היו בדירתה חפצים מוכרים וילד שזקוק לה, ויותר מכול – זקוק להזדמנות בחיים ולמזל טוב. היא יכלה רק לקוות שהיא מספקת לו את כל אלה. די היה במחשבה כדי להפוך את חייה לראויים."

הם גם יקבלו עזרה בדמות כומר לשעבר בשם אנדרו, שהפך לעורך־דין שנלחם בכמרים מושחתים. הוא גם יעזור לשניים להסדיר את חוקיות הקשר המשפחתי המתרקם.

יחד, ינסו ג'יני ואנדרו להציל גם את נשמתו של בלו, שנפגע מחוויות קשות בעבר. בדרך, הם גם מגלים אחד את השנייה. האושר אכן מגיע ממקום לא צפוי. והוא שם, כדי להישאר.

ספר יפה, עם רגשות עמוקים, חמלה, הענקה ללא רצון לתמורה, ואנושיות. קיראו.