'האורח המסתורי' מאת ניטה פרוס ; תרגום: רנה ורבין

רק לאחר שהייתי בעיצומה של הקריאה הבחנתי שהספר הוא מספר 2 בסדרת החדרנית. אבל עובדה זו לא היוותה כל בעייה, שכן כמו בהרבה סדרות מוצלחות – כגון סדרת שרלוק הולמס של קונן דויל, או המפקח הרקול פוארו מספרי המתח של אגתה כריסטי – גם כאן, כל ספר עומד בפני עצמו, ובהחלט נהניתי מאד מקריאתו.

במרכז העלילה, עומדת המספרת, מולי גריי, שגודלה על-ידי סבתה החכמה והאוהבת, שעבדה כחדרנית באחוזה, והיוותה השראה לנכדתה. מולי נקלעת אף היא  לעבודה באחוזה כעונש על שפגעה בביצת פיברז'ה במקום. היא הופכת את הלימון ללימונדה, כשהיא פשוט מאושרת באחוזה היפהפיה, למרות בעליה הבעייתיים, וממלאת את תפקידה בניקוי כלי הכסף, הרבים מספור, שבאחוזה, בשמחה וברננה. היא מוסיפה גם לאחר מכן, מתוך בחירה, להמשיך ולעבוד כחדרנית במלון ריג'נסי גרנד. ואכן היתה לה בחירה, שכן מולי חכמה מאד, משכילה, אוהבת לקרוא, מומחית במשחקי איות מילים, והגדרות מילוניות, והיא גם שמה לב לפרטים שאחרים לא שמים לב. עם זאת, לא תמיד היא מפענחת מצבים חברתיים, וגם בכך היא מפתיעה בזכות האינטליגנציה הגבוהה שלה.

ההערכה הרבה שלי כלפיה, מודגשת גם בעצם העובדה, שהסופרת מניחה לחדרנית, לספר את הסיפור, ובכך נחשף גם כישרון ההבעה המרשים שלה. אילו רצתה – רומזת  לנו הסופרת – יכלה מולי גם לכתוב את הספר בעצמה. וכך, בתור הגיבורה הראשית, ה'פתח דבר', אינו מוגש לקורא על-ידי הסופרת של הספר, אלא על ידי המספרת. ובו בוחרת מולי  לספר על אגדה, אותה שמעה מסבתה.

זוהי האגדה על חדרנית, חולדה וכפית. באגדה, מסופר על חדרנית שעבדה במסירות רבה בטירה. יום אחד, בעת שהגישה לבעלי הטירה נזיד מזין, ציינה הגבירה, שכפית הכסף שלה חסרה. החדרנית בטוחה, שהניחה כפית לצד הקערה, אבל הכפית אינה על השולחן.

לא עוזרות התנצלויותיה של החדרנית. בעלי הטירה מאשימים אותה בגניבת כפית הכסף, והיא מגורשת בכלימה מהטירה, לא לפני שהם שופכים עליה את הנזיד, שגורם לכתם פיזי מנטלי ומטאפורי, שלא יימחה לעולם. שנים רבות לאחר שעברו בעלי הטירה מהעולם – והחדרנית המושפלת המשיכה בחייה – שיפצו בנאים את הטירה. "כאשר פירקו את רצפת חדר האוכל, גילו שם מחילה ובה שלד חולדה מאובן ולצידו כפית כסף אחת." האגדה מהווה בעצם רמז מטרים לעלילה כולה.

בחריצותה ובחוכמתה, מתמנה מולי גריי לחדרנית ראשית במלון ריג'נסי גרנד. תפקיד אותו היא לוקחת ברצינות רבה, ואף חונכת חדרנית מתלמדת קטנה וביישנית בשם לילי. עד כאן הכול מתנהל למישרין. אבל אז מתכונן צוות המלון לארח התכנסות יוצאת דופן של מעריצי וקוראי ספריו של ג'יי די גרימתורפ, סופר ואמן מסתורין, שמחכים לשמוע מה בפיו של הסופר.

צוות המלון מכין את אולם התה, לכבוד האירוע, והאולם מתמלא בשעה היעודה במוזמנים המורכבים מהמעריצות, הנקראות המלמ"לות, באנשים חשובים, בקוראים נלהבים, ובתקשורת. כולם סקרנים לשמוע את מה שיש לסופר המפורסם להגיד. מר גרימתורפ עומד להתחיל לדבר, אבל קודם דבריו הוא מבקש ספל תה.

"לילי, החדרנית המתלמדת שלי, שמיניתי לאחראית על עגלות התה של מר גרימתורפ במהלך שהותו אצלנו, קפצה מיד לפעולה. בידיים רועדות היא מזגה לסופר המפורסם ספל תה ורצה איתו אל הבמה. "זה לא יספיק," הוא אמר כשלקח ממנה את הספל, ירד מהבמה והלך בעצמו אל עגלת התה. הוא הסיר את מכסה הכסף של צנצנת הדבש, גרף שתי כפיות גדושות עד להתפקע של דבש צהוב בוהק ועירבב את תכולת הספר שלו בכפית של צנצנת. כל החדר התבונן במר גרימתורפ כאשר הרים את ספלו, לגם לגימה ארוכה, בלע ונאנח. "אדם מר נפש זקוק לתוספת דבש," הוא הסביר ועורר גל צחוק שקט בקהל."

הוא מספיק לפתוח את דבריו בהצהרה, שהוא עומד לגלות להם סוד. אך בעודו מדבר, הוא צונח על הריצפה ומת.

הקהל כמובן המום ונרעש. כולם מנסים להבין מה ראו עיניהם, ומה באמת קרה. הבלשית סטארק נכנסת לפעולה, במטרה לבדוק, האם זהו מוות טבעי, כמו דום לב, למשל, או שמישהו עזר לו… קופת שרצים מתגלית – לא רק באמתחתו של גרימתורפ עצמו, אלא אף בשורה של חשודים פוטנציאליים. ראייתה המיוחדת של מולי גריי, תעזור לסטארק לפענח את מה שיתגלה כרצח נקמה, וייאפשר למולי להכיר ביכולותיה, ובאפשרויות הבחירה העומדות לפניה. כמו גם – להבין מיהם האנשים שתמיד יילוו אותה בעת צרה: אנג'לה חברתה, האחראית על הבר במלון; מר פרסטון, השוער של בית המלון, שמגלה לה פרטים מעניינים על הקשר ביניהם;  ומי שתמיד אוהב ודואג – אהובה, חואן מנואל.

במהלך העלילה נבין את הקשר בין האגדה, שמולי הביאה לפתחנו בהתחלה, העלילה שנפרשת לפנינו, והסיפא: הכפית תהווה מוטיב משמעותי ואינטגרלי בפיענוח מותו המסתורי של אורח המלון. החדרנית, שהיא גם נושא ספרו המוצלח ביותר של הסופר האורח, תתגלה לנו בכתמיה, בימי זוהרה, ובתכונות אנושיות נוספות שבאות לידי ביטוי בצוות המלון, ובמנהלו, מר סנואו.  והחולדה, גם היא תבוא לידי ביטוי מטאפורי בשתי דמויות אנושיות.

אין לי ספק, שמולי גריי, החדרנית המספרת, תכבוש את ליבכם ביושרה, בשנינותה ובליבה הטוב, כפי שהיא כבשה אותי. הספר מעניין, ומותח. קיראו.