'הבת האיטלקייה' מאת סוראיה ליין ; מאנגלית: עפרה אביגד

שתי עלילות מתרחשות לפנינו. האחת בעבר, בפיימונטה שבאיטליה. אסטי – רקדנית בלט צעירה בת שתים-עשרה מבית עני – מפליאה לרקוד על הבמה, אך נמצאת תחת משטר קפדני וחולני של אם שתלטנית. פליכס, נער ממשפחה מיוחסת, צופה בה ומתאהב לנצח. הקשר ביניהם הופך לקרוב מאד, אך נראה כבלתי ניתן למימוש בעתיד, שכן פליקס מאורס עוד מילדותו לבת ממשפחה מיוחסת, ואמה של אסטי, אינה מרשה לה להתרועע עם אף אחד. הם ימשיכו להיפגש בסתר, ופליכס יגניב לה מאפים מתוקים, שאמה אוסרת עליה; הוא יראה אותה, כפי שאיש לא רואה, ויעודד אותה. הם ייפרדו, כשהיא תתקבל לתיאטרון לה סקאלה ותעבור למילנו.

בעלילה השנייה – לילי מקנזי, הגדלה בלונדון, למדה מאביה, שנפטר בינתיים, על יין וגידול גפנים."כשאביה הלך לעולמו היא הייתה נחושה מאוד להגשים את חלומותיה, לעשות את הדברים שהם תמיד דיברו עליהם יחד, דברים שהוא רצה לעשות בבוא היום, אבל לא הצליח לעשות אותם כי התקף לב גזל אותו ממנה. היא רצתה להיות ייננית מהרגע שהתחילה להיגרר בעקבותיו בין הגפנים כילדה, והוא הסביר לה איך יודעים אם הענבים מוכנים, איך לגעת בהם, איך לבצור אותם ידנית… ואז יום אחד הוא פשוט כבר לא היה… ואחר כך החליטה שכף רגלה לא תדרוך עוד לעולם בכרם. אבל בסופו של דבר נכנעה לצו ליבה וחזרה אל מה שאהבה…"

היא מגיעה לבית אמה – לאחר היעדרות ארוכה של עבודה והתמחות בקליפורניה ובניו זילנד – רגע לפני שהיא אמורה לנסוע לאיטליה כדי ללמוד ולעבוד אצל  רוברטו מרטינלי, מגדל יין ביקב משפחתי קטן במחוז קומו בעונת הבציר הקרובה.

החוליה המקשרת בין שתי העלילות היא משרד עורכי־דין, ששולח מכתב לביתן של לילי ואמה בלונדון. במכתב נמצאת הזמנה להגיע למשרד עורכי הדין כדי לקבל פריט שהושאר לסבתה המנוחה של לילי, פטרישיה. הסבתא נפטרה עשר שנים קודם לכן, כך שהפנייה נראית תמוהה. אבל לילי מגיעה בכל זאת לפגישה.

מספר נשים יושבות בחדר הקבלה. כולן נקראות להיכנס יחד לעורך הדין. בחדר נמצאת אשה בשם מיה ג'ונס, שמספרת להן, שדודתה, הופ, ניהלה בעבר מעון לאמהות לא נשואות ולתינוקות שלהן. כשהדודה נפטרת והמעון נסגר, הוא מיועד להריסה. לפני שייהרס, היא נכנסת למקום, ומתחת לשטח, בין קרשי עץ, היא מוצאת מספר קופסאות עץ קטנות, שעל כל אחת מהן שם של אשה. אחת הקופסאות נושאת את שם סבתה של לילי.

בתוך הקופסה תגלה לילי שני פתקים אניגמאטיים. האחד הוא דף קרוע כתוב בשפה זרה, שמתבררת כאיטלקית, כשהשם 'תיאטרו אלה סקאלה' מופיע בו. בנוסף, היתה בקופסה פיסת נייר רכה, שכמו נתלשה מבלוק נייר מכתבים. המילים שעליה נכתבו בכתב יד, והדיו דהויה. הטקסט נראה כמו מתכון. לילי תוהה מה הקשר בין סבתה האנגליה לבין הקופסה עם הסיממנים והרמזים האיטלקיים. האם יש לה שורשים איטלקיים שלא ידעה עליהם? האם סבתה היתה מאומצת?

מכתב אחר שהגיע אליה הוא מרוברטו האיטלקי "לילי, צ'או, בלה! אני מקווה ששלומך טוב. הענבים מבשילים מהר יותר מכפי שציפיתי העונה, לכן אני זקוק לך כאן מוקדם יותר ממה שתכננו. אם יסתדר לך, בבקשה תקדימי את הטיסה שלך ליום שני הקרוב, ואני אפצה אותך. מצטער על ההתראה הקצרה. ר"מ."

לילי נוסעת לאיטליה, ונחושה לגלות, תוך כדי עבודה, מהו הסיפור המסתתר מאחורי קופסת העץ הקטנה שיועדה לסבתה.

לאט לאט מתגלים עוד ועוד פרטים הקשורים לפתקאות האיטלקיות. הפתק של תיאטרון לה סקאלה קשור לאסטי, רקדנית הבלט, שרקדה שנים בתיאטרון המפורסם. המתכון האיטלקי, מתברר כמתכון סודי שהמציא פליכס למחית אגוזי לוז ושוקולד. המתכון עבר רק בעל־פה במשפחה והביא לרווחים טובים. עותק אחד נכתב על גבי נייר. זהו העותק שנתן פליכס לאסטי, כשנפרד ממנה.

לילי מגלה דרך הרמזים, משפחה איטלקית שלמה הקשורה אליה. היא מגלה את סיפורה של סבתה, את שורשיה, את מקומה ואת אושרה.