'הממלכה' מאת יו נסבו ; מנורווגית: דנה כספי

כשרוי אופגר היה קטן, אמר לו אביו: "אנחנו קשוחים יותר מטיפוסים כמו אמא וקרל. לכן אנחנו צריכים לשמור עליהם. תמיד. אתה מבין?" "אנחנו משפחה. יש לנו זה את זה, ואף אחד אחר. חברים, אהובות, שכנים, תושבי הכפר, המדינה. כל הדברים האלה הם אשליה שלא שווה כלום ברגע האמת. כי אז נעמוד אנחנו נגדם, רוי. ונגד כל האחרים, כולם. אוקיי?" "אוקיי."

כעבור שנים, כשקרל בן שבע עשרה ורוי בן שמונה עשרה, הם עדים לתאונה של הוריהם: "ואז הגיע יום מותם של אבא ואמא…" רוי ואחיו, קרל, יושבים בסלון "ומסתכלים על הקדילק שיוצאת מהחצר ויורדת לכיוון ייטסוינגן. הרגעים האלה הם עדיין כמו סרט שאני יכול להקרין שוב ושוב ולגלות בו פרטים חדשים. שני טונות של מכניקה ממפעל ג'נרל מוטורס מתחילים לנוע ומאיצים בהדרגה… אני מרגיש איך הלב שלי דופק, גם הוא מאיץ בהדרגה… המועצה המקומית התערבה וקבעה שמאת המטרים האחרונים של הכביש העולה לחווה הם רכוש פרטי ולפיכך באחריותו של אופגר. עשרה מטרים עד לעיקול. אורות הבלם – שעוצבו בשני פסים… האירו לשנייה. ואז הם נעלמו. הכול נעלם."

השניים עוברים לאחריותו של הדוד ברנרד, שמאפשר להם לחזור לחוות אופגר שבאי אוס שבנורווגיה ולגור לבד, בהשגחה רחוקה שלו. אולם אז הוא חולה בסרטן, ומת, והם נשארים באמת לבד. קרל עוזב את החווה כדי ללמוד ולעבוד. רוי, שמתמחה במכניקה, נשאר בחווה, ומקבל את זיכיונו של הדוד ברנרד, לניהול תחנת הדלק במקום.

הדהודי המלים של האב לרוי, מלווים אותו כל חייו, ומשפיעים על מהלך האירועים; על דרך חשיבתו של רוי; על התנהגותו; ועל ההחלטות הקרות שהוא מקבל במצבים קשים. כמו חייל במלחמה פרטית, שצריך תמיד להגן על אחיו, קרל, ולהצילו.

חמש־עשרה שנה גר רוי לבד בחוות אופגר, "הממלכה" כפי שאביו נהג לקרוא לה. בבדידות שהתאימה לו. מנהל לבד את תחנת הדלק, שכוללת גם חנות נוחות. הוא ניעזר בבחור בשם אגיל, ובנערה מתבגרת בשם יוליֶה, שקצת מאוהבת בבוס שלה, ששומר מרחק. עכשיו רוי מחכה לאחיו שחוזר, מבלי שהסביר למה הוא מגיע פתאום אחרי חמש־עשרה שנים.

כשהשוטר אולסן מופיע לפני רוי, ומנפנף לו בפלקט גדול שהופץ בסביבה – בניגוד לכללים, שמצריכים אישור הדבקת מודעות – הוא מבין את סיבת הגעתו של קרל לחווה אחרי שנים כה רבות. קרל מתכנן להקים מלון ספא בהרים של אוס, ובפלקט – הוא קורא לתושבי אוס, להצטרף להרפתקה ולהשקיע. 

"אז זאת הסיבה שקרל חזר הביתה" מבין רוי כשהוא מציץ במודעה "אחרי שמו – קרל אבל אופגר – הופיע התואר, מאסטר במנהל עסקים. לא פחות. לא ידעתי בדיוק מה לחשוב על זה, רק שכבר עכשיו הרחתי צרות."

קרל מגיע עם אשתו, שאנון, ומציג אותה בפני אחיו. אחר-כך יתברר לרוי, שהיא האדריכלית של המלון, שהיא רואה בו תינוק שלה. שאנון אדוקה ברצונה לשמור על התיכנון המקורי שלה, שהוא מודרני, ולא בדיוק עומד באמות המידה המסורתיות של בתי מלון כפריים, כך שחלק מהתושבים מסתייגים ממראהו המודרני. כמו כן מגלה רוי, שגיסתו חכמה מאוד, ובעלת ידע רחב, שהיא רגישה, ושהיא יודעת חלק מהדברים שהוא וקרל הסתירו מכל האחרים. גם הקוראים יגלו רק בשלב מאוחר יותר בספר, מה באמת התרחש בילדות של שני האחים, ואת מה שהתחיל אז כדפוס התנהגות, וימשיך גם לאחר־מכן.

הפרוייקט המטורף שמציע קרל מתבסס על כך שרבים מתושבי אוס, יהפכו לשותפים, אפילו מבלי שיהיו חייבים להשקיע. אלא רק לחתום להיות שותפים. מדובר במאות מיליונים של קרונות (הטבע הנורווגי), והצרות כמובן מתלוות לפרוייקט מסובך זה. אם הפרוייקט יצליח – העיר תשגשג, אם לא – כולם יצטרכו לשאת בנטל.

רוי, שהסיפור מועבר לקורא מתוך תודעתו – מצטייר, מצד אחד, כהומני ורגיש, כקולט ניואנסים, ושונא רוע. וגם כמי שלא מבין ולא מקבל אלימות במשפחה, אי־שיוויון בין המינים, אי־צדק. שמוכן לשלם מחיר אישי על הסתרת סוד משפחתי אפל. אבל מצד שני, הוא מסוגל להפוך לרוצח, לחיית קרב מחושבת וקרה, כשהוא צריך להגן על אחיו.  מה שיוצר מבוכה אצל הקורא, שמזדהה איתו, מצד אחד, והמום מקור רוחו כרוצח, מצד שני. האם מי שגר ב"ממלכה" יכול לכופף את החוקים כרצונו? לרצוח בקור רוח כשמשהו לא מסתדר עם מישהו? ולהמשיך לחיות מבלי לשלם מחיר?

ערימת הגרוטאות של המכוניות המעוכות מעבר לצוק שבשולי חוות אופגר הולכת וגדלה, והיא כוללת, בין השאר, גם את אביו של השוטר קורט אולסן, שנעלם לפני הרבה שנים. קורט ימשיך לחקור את תעלומת מותו של אביו, ואת האירועים הנוספים, שהולכים ומתרבים, כגון שריפת המלון, שיסודותיו כבר נבנו; ומותו המסתורי של סוחר המכוניות המשומשות, וילומסן, שהיה התורם הראשי לפרוייקט.

אבל אז המשוואה של שני אחים שיעשו הכול זה למען זה, הופכת ללא מאוזנת. ומכאן מותרים כל החוקים המשפחתיים ונפרמים.

רגע לפני הסוף, יבין רוי: "אנחנו לא משתנים, אנחנו עושים את אותן הבחירות, חוזרים על אותן הטעיות. מעשה אבות סימן לבנים. צייד כמו קורט אולסן ימשיך לצוד, רוצח – אם הנסיבות יהיו העתק של הקודמות – יבחר שוב לרצוח. זה ריקוד נצחי במעגל, כמו המסלולים הצפויים מראש של כוכבי הלכת, עונות השנה שמתחלפות בקביעות."

אי קטן. לכאורה כולם יודעים על כולם. למעשה, איש לא יודע כלום. לכאורה מקום עם בעיות מקומיות. אך לאמיתו של דבר זה כמו כפר גלובלי, שבו תמיד יהיו טובים ורעים, וכשאלה ייעלמו, יבואו אחרים במקומם. כמו עונות השנה.