'לפני שהתחלנו' מאת דנה לוי אלגרוד

זהו הספר הראשון של דנה לוי אלגרוד שאני קוראת. היא כותבת טוב. בז'אנר של סיפורים רומנטיים המשלבים בתוכם אירוטיקה כתובה היטב.

מודה. זה אינו סוג הספרים שאני קוראת בדרך כלל, אך הדרך שבה איפשרה לדמויותיה להתמודד עם בעייתה של הגיבורה, וניסיונות העצמאות שלה, לצד מאבטח אימתני – סיקרנו אותי.

לגיבורה הראשית קוראים לואיזיאנה. היא אחות במרפאה של עיירה קטנה. היא לבושה תמיד כתלמידת בית ספר ממושמעת וטובה. עם שתי צמות קלועות, חולצה לבנה מכופתרת עד הסוף, וחצאית משובצת. היא בת עשרים ושבע. יפה וחכמה. אבל יש לה מגבלה. היא לא מסוגלת שלא להגיד את האמת. האמת מדגדגת את גרונה, ואז נורֵית מפיה כמו תותח – בלי שום סינונים ובלי מיון בין עיקר לטפל. בנוסף, אין לה תפיסה חברתית, שהייתה יכולה, אולי, לעצור בעדה מלהגיד מה שלא נהוג להגיד בפומבי. כך שכשהיא מדברת – זה יכול להיות טקסט ארוך מאד, וגם מביך. היישר ממחשבותיה ורגשותיה.

בעיירת הולדתה, ממנה לא יצאה מעולם לבדה, היא נמצאת בחממה של אנשים שמכירים אותה מיום היוולדה – ביחד עם תאומתה – ג'ורג'יה, שהפוכה ממנה בכול. כולם בעיירה מתייחסים אליה בכבוד, מודעים לבעייתה, ומקבלים אותה למראית עין. אבל למרות שהיא מוזמנת לכל האירועים החברתיים, איש אינו מנסה ליזום איתה שיחה, שכן הם מפחדים לשמוע את האמת הלא־מסוננת שלה.

כשהיא מרגישה שהעיירה סוגרת עליה עד מחנק, היא מנצלת הזדמנות הנקרית בדרכה, ומתכננת מסע עצמאות שבו תיסע לבד במכונית במשך שלושה שבועות ברחבי ארה"ב, כדי לחבור בסופו של דבר לבני משפחתה ואחותה שאמורים להגיע בטיסה לחתונת בת הדודה בניו יורק.

היא מתרגשת לקראת הנסיעה, ומכינה בדקדקנות את המקומות שהיא מתכננת להגיע אליהם. היא רוצה להכיר מקומות, אנשים, לחוות חוויות לבדה. ובייחוד, להסתדר עצמאית, ללא תמיכתם העוטפת והמגוננת של בני המשפחה.

לכאורה, משתפים הוריה פעולה עם ההחלטה שלה. אולם לאמיתו של דבר, הם מעמידים בפניה עובדה. היא חייבת לצאת למסע עם מאבטח. היא מנסה להתנגד לרעיון. הם מתעקשים.

כשהיא שוכבת כעוסה בחדרה לפני הארוחה, היא מנסחת כתב הגנה בניסיון לשנות את דעתם, אך כשהיא פותחת את דלת חדרה כדי להציג בפני הוריה את הטיעונים שהכינה, היא נתקלת בו.

"ארבע מדרגות לפני המפלס התחתון אני מתאבנת במקומי. ליד משקוף הדלת של חדר האירוח ניצב בניין אנושי. בניין רב קומות אדיר ממדים.

אני אוחזת בחוזקה במעקה ובוהה בדמות… אני בולעת רוק בבהלה כשעיניים שחורות כעיני עורב מביטות בי בחזרה. אין שום דבר נעים בענק הזה… אני ממצמצת כמה פעמים בניסיון להפסיק לבהות בו אך זה חזק ממני. הגבר הזה נראה כמו קלסתרון של אחד מעשרת המבוקשים ביותר של האף-בי-איי…"

ברור לה שהיא לא תוכל לפגוש אנשים מעניינים, לא תוכל ליצור חברויות חדשות ולא תוכל לפנק עצמה בהרפתקאות מרגשות, כשהוא לידה. ולכן, כשהוא שואל אותה אם היא רוצה מאבטח, היא כמובן אומרת שלא. קאלן מבין אותה, וגם הוא – חייל בחופשה, שנקלע למשימה בעקבות טובה לחבר – אינו מעוניין, יותר ממנה, להיות עליה לנטל. "די ברור שאת לא רוצה אותי כמאבטח שלך. התגובה שלך למראה שלי היא מה שתקבלי מכל מי שנפגוש בדרך. לא תוכלי ליזום שיחה ספונטנית עם שום בחורה או עם בחור…" הוא קורץ לי במילה האחרונה. אנשים מתרחקים ממני כמו מאש ואת תהיי מתוסכלת. אז עדיף שנסכים לוותר על התענוג ואני אוכל לנצל את החופשה שלי בדרך אחרת."

עם הגיבוי שלו, היא פונה נחושה להורים. אבל ההורים מתעקשים. או שהיא תיסע עם המאבטח, או שהטיול שלה מבוטל והיא תטוס איתם לחתונה.

בלית־ברירה היא מסכימה. הוא נדחס בקושי למכוניתה, ומכאן הם צריכים להתמודד זה עם זו. הוא תוהה על בעיית ה"אמת", ולא מבין מה הבעייה באמירת אמת תמיד. עד שאינספור תקלות נגרמות בשל כך במסע, והוא מבין שהיא חשופה לצרות בשל תמימותה; חוסר יכולתה לקרוא את המפה של הסביבה; חוסר היכולת להבין מתי מסוכן, ומתי אסור לדבר. כל אלה, גורמים לה לעמוד, שוב ושוב, במצבים מסוכנים, מצחיקים (את הקורא בעיקר) ומביכים – לה ולשומעים. רק הימצאותו של קאלן – שלומד להכיל אותה, ולגונן עליה מפני אחרים – מצילה אותה.

למרות גודלו העצום, הוא רך כחמאה, כשזה נוגע אליה. הוא קורא לה 'פיצית' ומגן עליה כשצריך. למרות גודלו וכוחו, גם היא מוצאת עצמה מנסה לגונן עליו מפני האחרים, מה שמצחיק, גם אותו, אבל גם מחמם את הלב. כי כשזה קשור ללב – אין שום קשר לגודל של האדם שאתה אוהב. אתה תנסה להגן עליו בכל מצב.

היכולת שלו להבין אותה, ולאהוב את כל מה שהיא, פותחת את הלבבות של השניים, וקשר נפלא של אהבה נפרש לפנינו. אבל בעוד היא בטוחה שהאהבה שלהם תמשיך גם אחרי הגיעם לניו יורק, הוא יודע, שהבעייה שלו – הכוח ההרסני העצום של גופו, שאמנם הציל חיילים במלחמה, אבל הותיר אותו בפוסט טראומה שגורם לו לחלומות ביעותים ולחנוק מי שבסביבתו בלילות – עלולה לפגוע בנפש התמימה והזכה שלידו. לכן, הוא מסרב להישאר איתה. האם נגזר עליהם להיפרד לנצח?

הספר מעניין, מצחיק ומרגש. קיראו.