'מלונדון באהבה' מאת: שרה ג'יו; מאנגלית: רחלי לביא

בגיל שתים־עשרה, נעלמת אמה של ולנטינה, אלואיז, מביתה שבקליפורניה. אביה אינו מספר לילדה מדוע, ורק מציין שהאם לא תחזור יותר. ולנטינה אינה מבינה איך לא השאירה לה מכתב, ומדוע אין היא שומעת ממנה דבר. אבל היא אינה מקבלת תשובות. היא מסתגרת בחדרה של האם. מביטה בתדהמה בארונות הריקים, ומתנחמת, רק לרגע, בבקבוק הבושם עם מי הוורדים שנותר בחדר. היא מתיזה על עצמה מהריח המוכר והאהוב. שריד אחרון מהאם.

לאחר שהיא מתאוששת מההלם, שוקעת ולנטינה בקריאת ספרים, שעוזרים לה להתגבר על התחושות הקשות והגעגועים לאמה האהובה. כשהיא גדלה, היא לומדת מידענות, מתמחה בספרים עתיקים ונדירים ועובדת בספרייה.

בזמן ההווה, ולנטינה כבר בת שלושים וחמש. רגע אחרי שבעלה עוזב אותה לטובת בחורה צעירה, מקבלת ולנטינה הודעה ממשרד עורכי דין, שאמה נפטרה. מה שסותם את הגולל של תקוותיה, להספיק להיפגש עם האם ולשמוע ממנה את הסיבה לנטישתה. במחשבה זו, היא כמעט ולא מצליחה להמשיך ולהקשיב לעורך הדין, שמוסיף ומספר לה, שהיא כעת בעלת נכס, בנין בן שלוש קומות, בגבעת פרימרוז, שהיא שכונה בלונדון. הדירות בקומה השנייה והשלישית משמשות למגורים. אחת היתה של האם, והשנייה – מושכרת לדיירת. בקומת הקרקע יש חנות ספרים, שתהיה אף היא שלה.

לשמע המילים "חנות ספרים" מתעוררת ולנטינה מההלם, והיא מתכוונת להגיע ללונדון לבדוק את הנכס. לדעת אם למכור אותו, או שתוכל להחזיק בחנות הספרים, שהיתה של אמה. הרעיון ממלא אותה באנרגיות טובות.

ולנטינה מגיעה לגבעת פרימרוז, לבניין של אמה, ומיד מתיידדת עם הדיירת, ליזה. דמות צבעונית למדי. היא עולה לקומה השלישית "שם מתברר שאמא שלי גרה שנים רבות כל כך – בלעדי. כשאני מגיעה לדלת – לדלת שלה – אני נעצרת ונזכרת כמה חיכיתי פעם לרגע הזה ממש – להיות לידה שוב. למה היא עזבה? למה היא מעולם ללא ענתה למכתבים שלי? אני מכניסה את המפתח למנעול ומרגישה דקירה בלבי. שנים רבות כל כך חלפו, והכאב של ילדותי עדיין חשוף כל כך, חי כל כך."

היא נכנסת לדירה. "האוויר בדירה מעופש וזר", אבל כשהיא נכנסת פנימה היא מרגישה ריח מוכר. "הבושם שלה. בושם הוורדים שלה. רעד עובר בי, עמוק בפנים, עם הזיכרונות שמתחילים לבעבע. בבת אחת אני שוב ילדה בחדר האמבטיה הגדול ושטוף השמש בסנטה מוניקה. היא בחלוק הסאטן הוורוד והארוך שלה, יושבת לפני המראה. "מאמי, אני יכולה להשתמש בשפתון שלך?" "כשתגדלי, מתוקה שלי." אני צופה בה מורחת בקפדנות שלוש שכבות של מסקרה, ואז היא מציעה לי התזה מהבושם שלה בצד הפנימי של מפרק ידי."

בהמשך היא תתוודע למילי. חברת הילדות של אמה. זו שאיתה פתחה אלואיז את חנות הספרים. מסתבר לה שהחנות הזו משמשת לכל השכונה כמקום חם ונעים, ואפילו התקיימה בה שעת סיפור לילדי השכונה, כשהמספרת היתה אמה.

את הסיפור של האם, אלואיז, אנו שומעים ממנה בגוף ראשון, במקביל לגילויים שוולנטינה מגלה עם הזמן על חיי האם. את הסיבה לעזיבה. את כאבי הלב, כשנאלצה להתנתק בעל־כורחה, מבתה האהובה. את חייה בלונדון. את האנשים שאהבה ושתמכו בה, ואת אהבת חייה.

בכל מקום מותירה אלואיז סימני דרך ומכתבים לבתה, כשהיא סומכת עליה, שהיא אמנם תגלה את הרמזים, ותבין. בדרך של "חפש את המטמון" מגלה ולנטינה כל מה שאפשר על אמה, ומבינה.