'מתכונים לאהבה ולרצח' מאת: סאלי אנדרו ; מאנגלית: יעל אכמון

זהו ספר שסובב סביב אוכל, ומקיף אישה אחת, שחושבת ומרגישה אוכל 24/7, ויודעת לנחם, בדרך הכי נעימה שהיא מכירה, דרך האוכל. אמה היתה  בשלנית אפריקנרית, ואביה עיתונאי אנגלי. כך שהשפות הנוספות, חוץ משפת האוכל, מאפשרות לה לדלג על פי הקצב שמסביבה, או הקצב שהיא מנסה להכתיב, ולחיות על פיו.

"בדיוק כשקונפייט  המשמשים הגיעה למצב הצבירה הנכון, סמיכה וצלולה, שמעתי מכונית מתקרבת. הוספתי לריבה כמה זרעי משמש מתוך הגלעין ומקל קינמון; לא ידעתי שהמכונית מביאה איתה את המרכיב הראשון במתכון לאהבה ולרצח."

כשהטי, הריט כריסטי, חברתה ועורכת העיתון 'קליין קארו גזט' מגיעה לביקור, מריה, או טאני מריה, כפי שהרוב קוראים לה, מבחינה, שחברתה אינה כתמול שלשום. "הטי לא נגעה בטארט החלב שלה, ואני לא יכולתי להמשיך לשבת בשקט. "מה קרה, הטי, סקאט שלי?" היא בלעה אוויר והניחה מעטפה על השולחן. "אוי, מריה," אמרה. "אלה לא חדשות טובות." התה והטארט עשו היפוך קטן בתוך הבטן שלי."

מה שהטי מתקשה לומר למריה, הוא, שמהמשרד הראשי של העיתון, דורשים ממנה להוסיף מדור של עצות לקוראים, בענייני אהבה וכדומה. הבעייה היא שהעיתון מורכב מארבעה עמודים מודפסים על גיליון גדול אחד. והיא לא יכולה להוסיף שום מדור אחר. המשרד הראשי המליץ לה להוריד את מדור המתכונים של מריה, ובמקומו להכניס מדור עצות.

מריה מחלצת ממנה את הידיעה המרה ותוהה כיצד להגיב. מדור המתכונים הוא מרכז חייה. כמישהי רווקה, היא גם אינה רואה עצמה כמומחית לתת עצות בענייני אהבה. הטי מזכירה לה עד כמה היא יודעת להקשיב לאנשים ואילו עצות טובות היא נותנת להם. ואז נולד המדור: 'עצות האהבה והמתכונים של טאני מריה'.

המכתבים מתחילים לזרום למערכת, והיא מצליחה ליצור מדור פופולרי אהוב. צעירים וזקנים כותבים לה על מצוקה כלשהי, והיא רותמת את שלל מתכוניה לנחמם, בדומה ל'אדונית התבלינים' של דיוואקרוני.

טאני מריה היקרה, אני כותב לך בשביל עצה בענייני אהבה. אל תטרחי עם מתכונים. אני לא מסוגל להכין אפילו ביצה קשה. פגשתי בחורה… כשהיא חייכה אלי, הרגשתי כאילו להקה של ציפורים מנסה לעוף לי מהחזה. רציתי לומר לה משהו אבל לא הצלחתי. אני מוסכניק, והציפורניים שלי תמיד שחורות קצת… לוסיה נקייה ויש לה ריח נהדר. היא קטנה ומסודרת, כמו מכונית מיני. אני מזכיר יותר טנדר. אני מרגיש כזה טיפש. אני רוצה לפגוש אותה שוב. אבל לא יודע איך לדבר איתה. ומה אם אני אציע לה לצאת והיא תגיד לא? או מה אם היא תבוא, ואני לא אגיד שום דבר כל הפגישה? קארל.

מריה עונה לקארל מעל דפי העיתון:

קארל היקר. מה אם היא תגיד כן? תסמס לה שאתה מזמין אותה לצאת. קח אותה לסרט. אין שם סיבה להרגיש כמו אידיוט. אתה אולי חושב שלהכין ביצה קשה זה דבר פשוט, אבל האמת שזה לא קל. הביצה המושלמת מתבשלת במים רותחים שלוש דקות בדיוק. הבעיה היא שאם שמים את הביצה ישר לתוך המים הרותחים, הקליפה נסדקת. אבל אם שמים אותה במים קרים, קשה לדעת ממתי להתחיל למדוד זמן. יש שלוש דרכים שונות להתמודד עם זה. אני הכי אוהבת את הדרך הראשונה. תחמם את הביצה לפני שאתה מכניס אותה למים הרותחים. לשם כך שים את הביצה בקערה קטנה מלאה בערך עד הרבע במים קרים, ותוסיף אליה בהדרגה מים חמים מהקומקום. תשתמש בכף כדי להכניס את הביצה החמה אל תוך המים הרותחים."

קארל, כמו רבים אחרים, שמקבלים את עצותיה של מריה, יישפר את כישורי הבישול שלו, בד בבד עם שיפור הכישורים הרומנטיים, ויהפוך לקורא נלהב.

חברה נוספת של מריה היא ג'סי. שעובדת במערכת העיתון כעיתונאית צעירה, ג'סי היא בחורה צבעונית שזכתה במלגת לימודים, וחזרה לעבוד בעיירת הולדתה, כשהיא מסתובבת על קטנוע אדום קטן וקעקועי שממיות על זרועותיה.

שלוש החברות מוצאות עצמן מעורבות במעשי רצח מסתוריים ומפחידים. הן תומכות זו בזו, נלהבות לגלות בעצמן את הרוצח. בתוך כך, הן מעמידות גם את עצמן בפני סכנה, וגורמות למורת רוח של השוטרים, ובעיקר מעוררות את דאגתו של הבלש הנק קנמייר, הלא-נשוי, שיחסים מיוחדים נרקמים בינו לבין מריה.

מריה ממשיכה להסתובב בכל מקום עם עוגיות מקומיות במיכלי פלסטיק. נכונה לנחם כל אחד, וגם את עצמה, לבשל לאהובים עליה, ולהכיר גם במה שחבוי בתוכה ומתגלה ברגע הנכון.

לנחמת הקוראים – מצטרפים בסוף הספר גם כמה מתכונים מעניינים, ואני, אישית, מודה לרותי, חברה-קרובה, שהביאה לי את העותק האישי שלה לקריאה, מתוך ידיעה ברורה שאוהב. אכן צדקת, חברה.