'שיעורים בכימיה' מאת: בוני גרמוס ; מאנגלית: הדסה הנדלר

ערגה, חברתי, היתה צריכה מספר פעמים לדחוק בי לקרוא את הספר הזה. אני מודה. השם 'שיעורים בכימיה' לא עשה לי "את זה". אבל אני שמחה, שרק בגלל שהיא התלהבה כל־כך החלטתי לקחת אותו לידיים. ו… נשביתי לגמרי. הספר מדהים. שנון. מעצים. חכם. המחשבות של הכלב, ונוכחותו החכמה, כמעט וגונבות את ההצגה מאליזבת זוט, שהיא הגיבורה הראשית, ואין ספק שהיא גיבורה ראשית. היא שופעת כריזמה, כנה, חפה מגינונים ותככים, אמיתית ולוחמת.

אליזבת היא כימאית מחוננת, מבריקה במחקריה. אך היא נמצאת בארה"ב, בשנות השישים, כשהדעה היא שמקומן של נשים במטבח. שנשים צריכות להתחתן ללדת ילדים ולגדל אותם, ולא לפתח קריירה.

וכך היא מוצאת את עצמה ללא סיום עבודת הדוקטור, בשל הטרדה מינית; נאבקת על הכרה במכון שבו היא מתקבלת, שגם שם לא מעריכים אותה; מקבלת שכר נמוך ממה שמקבלים גברים שעושים עבודה פחותה יותר; ונתונה לרכילויות של כל העובדים, כשקלווין אוונס, המדען הכי מבריק של המכון, הופך לבן זוגה הקרוב, וכולם מרכלים שהדרך אליו לא כללה דווקא מחקר.

האהבה שביניהם היא כימיה טהורה, כפי שהגדירה אליזבת מספר פעמים לאחר מכן. כשהיא עוברת לגור איתו, היא מסכמת שבמקום לשלם חצי שכר דירה, היא תבשל לו. "אני טבחית טובה, קלווין. בישול הוא מדע רציני. למעשה, הוא כימיה." אבל היא מסרבת לעבוד במעבדה שלו "היא סירבה אפילו לשקול אותו." 'זה עתה הכריזו שאתה מועמד לפרס נובל, קלווין,' היא הזכירה לו כשסגרה את מכסה המכל על שאריות תפוחי האדמה… אני רוצה שישפטו אותי על העבודה שלי – לא על עבודה שאנשים יחשבו שאתה עשית בשבילי."… היא הרגישה כך כל חייה. הגדירו אותה לא על פי מה שעשתה, אלא על פי מה שאחרים עשו." לכן היא גם מסרבת להינשא לו, למרות אהבתה העצומה אליו, וגם מסרבת ללדת ילדים, כי היא רוצה להתרכז במחקר הכימי, שהוא כל אהבתה.

אז קלווין מציע לה שייאמצו כלב. לכך היא לא מתנגדת, אבל מי שמאמץ הוא הכלב עצמו. "אף על פי שהכלב לא זז כבר חמש שעות, הוא העיף בה מבט אחד, משך את עצמו לעמידה והלך אחריה. קלווין עמד במקרה ליד החלון כשראה את אליזבת הולכת לעבר הבית ואחריה, במרחק מכבד של חמישה צעדים, הולך כלב. בשעה שצפה בה הולכת, חלפה בגופו צמרמורת מוזרה. "אליזבת זוט, את תשני את העולם," הוא שמע את עצמו אומר, וברגע שאמר את זה, ידע שזה נכון. היא תעשה משהו מהפכני כל כך, נחוץ כל כך, עד ששמה – למרות לגיון אינסופי של אומרי לאו – יזכה לשם עולם. וכאילו להוכיח את הנקודה הזאת, היום זכתה במעריץ הראשון שלה. " מי החבר שלך?" הוא קרא אליה, והתנער מהתחושה המוזרה. "שש־וחצי," היא קראה חזרה אחרי שהציצה בשעונה…"

הכימיה ממלאת את חייהם, ושלובה בעבודתם, כמו גם בכל זמנם הפנוי. קלווין אפילו מצליח להכניס את אליזבת בסוד החתירה, ושלא כמקובל, הוא מצליח להכניס אותה למועדון החתירה של הגברים.

אבל אושרם הוא קצר מועד. קלווין נדרס למוות, ואליזבת מוצאת עצמה בהריון, ולא נשואה. המכון שבו עבדו השניים, מנצל את מצבה ה"לא מכובד", ושמח לפטר אותה. אבל החוקרים באותו המכון, יודעים שהיא מבריקה בתחום, ובאים אליה בהסתר כדי שתעזור להם להתקדם. כשהיא ללא משאבים כלכליים, היא עוזרת לקדם את מחקריהם תמורת כסף.

מֵאד (מדלן) נולדת לתוך העצב של אימה, שמעתה והלאה תשקיע את כל מרצה לחינוך רחב אופקים מאוד של בתה. לעזרתן תבוא הריאט סאליבן, השכנה המבוגרת, שאינה מאושרת בנישואיה, ואשר שמחה להיות מועילה, נחוצה ומשמעותית עבורן. עד מהרה היא הופכת לחלק אינטגראלי מהמשפחה הקטנה.

כפי שחזה קלווין, אליזבת אכן תהפוך לשם דבר דווקא בטלוויזיה. מה שמתחיל בבתו של וולטר פיין, מפיק ואחראי על רצועות שידור בטלוויזיה. הוא אב יחידני, והארוחות שהוא שולח עם בתו אמנדה לגן, לא מושכות אותה, כמו אלו של מדלן, שאמה מכינה לה ארוחות בוקר מושקעות ומזינות, עם הערך התזונתי, שהיא מודעת לו בעקבות הכימיה.

באמריקה של שנות השישים עוד לא היו מודעים לצורך בערכים תזונתיים ואוכל בריא. לכן אמנדה פיין אוכלת את ארוחות הבוקר של מדלן, ומדלן מסכימה לכך, כי היא רוצה להשתלב. שתהיה לה חברה. כשאליזבת, שאינה עובדת בשלב זה, מגלה מי אוכל את הארוחות שהיא מכינה, היא מגיעה לאולפני הטלוויזיה, כדי להתעמת עם אביה של אמנדה. פיין המום מנוכחותה של אליזבת. יופיה מצד אחד, והנוכחות העוצמתית וההחלטית שלה מצד שני.

פיין מבין שהיא מתאימה בדיוק למשבצת השידור החסרה שלו. הוא מסביר לאליזבת, שעקרת הבית "מתפקדת ברמה מטורפת של יצרנות-יתר. ואף על פי שהיא ממוטטת, היא עדיין חייבת להכין ארוחת ערב. זה לא משהו שאפשר לקיים לאורך זמן, אליזבת. היא תחטוף התקף לב או שבץ…" אליזבת מבינה את דבריו במובן הכימי "זו הפרעה קלאסית בתהליך הנוירוגֶנזָה," אמרה אליזבת והנהנה. "המוח לא מקבל את המנוחה שהוא זקוק לה, והתוצאה היא ירידה בתפקוד שמלווה בעלייה ברמות הקורטיקוסטֶרון. מרתק. אבל מה בין זה לבין טלוויזיה?" "הכול" הוא אמר,"כי המרפא להפרעה הזאת בנוירו, אה, כמו שאת קוראת לזה, הוא תוכניות של אחר הצהריים… מה שאנחנו מציעים הוא שירות לציבור. אנחנו מעניקים לאנשים – בעיקר לעקרות הבית העובדות קשה מדי – את המנוחה שהם זקוקים לה…"

"התוכנית שלך תשודר בארבע וחצי – בדיוק כשהקהל שלך יקום מהשפל של אחר הצהריים. זו משבצת שידור לא פשוטה. מהמחקרים עולה שרוב עקרות הבית חוות את הלחץ הכי גדול בשעה הזאת. הן צריכות להשלים הרבה דברים בתוך זמן קצר מאוד: להכין ארוחת ערב, לערוך את השולחן, למצוא את הילדים – הרשימה ארוכה. אבל הן עדיין מנומנמות ומדוכאות. זו הסיבה שדווקא משבצת השידור הזאת מלווה בהרבה אחריות. כי מי שמדבר איתן עכשיו צריך להפיח בהן אנרגיה… את חייבת להעיר אותם… אני מאמין בך, אליזבת זוט, ואני מאמין בשליחות שלך לספק מזון משמעותי." היא חושבת על דבריו "אבל אני לא מבדרת… אני מדענית. "מדענים יכולים לבדר", הוא אומר והיא מתנערת "תמנה מדען אחר".

בסוף היא נענית להצעה. בעיקר בגלל השכר. היא לא עומדת בשום כלל של המפיקים. לא הלבוש שהם מציעים. לא התפאורה שהם מכינים. ובטח שלא את הטקסט שהיו רוצים שהיא תעביר. אבל היא כמובן לוקחת את התפקיד ברצינות התהומית שהיא עושה כל דבר. מה שגורם לחיוך אצל הקורא, ולמרבה ההפתעה, לרצינות רבה של קהל הנשים העצום, שמקשיבות לה בדבקות מדי ערב.

בתקופה שאין עדיין תוכניות בישול בטלוויזיה, ובטח לא כאלה שמופיעות בדיוק לפני ארוחת הערב, היא תופסת את תשומת הלב של הקהל, ובעיקר של הנשים. זה אינו שידור של מישהי שמסבירה איך לבשל תבשיל מסויים. הן מקבלות הסבר מפורט וכימי על כל דבר שהיא מזכירה "שמי אליזבת זוט, וזו התוכנית 'ארוחת ערב בשש'… חדשות מסעירות… היום נלמד על שלושה סוגים של קשרים כימיים: יוני, קוֺוָלֶנְטִי ומימן. מדוע עלינו ללמוד על קשרים? כי כשתלמדו עליהם תבינו את יסוד החיים. חוץ מזה, העוגות שלכן יתפחו."

והן מבינות. הן יושבות עם מחברת ועט, וכותבות. הן לומדות כיצד האוכל נוצר, מה הריאקציה בין החומרים, במה הוא טוב לגוף, כיצד זה משפיע לטובה על הבריאות, למה בת הטפש-עשרה שלהן, נוהגת באופן בלתי נסבל, והעיקר – הן מרגישות כבוד עצום כעקרות הבית, ומועצמות בדרגת החשיבות בבית. הנוכחות החיונית שלהן, הבנת ערכן, רצונותיהן ומאוויהן. עוצמה.

את השידור היא מסיימת תמיד באותה הצורה: "ילדים, תערכו את השולחן… אמא זקוקה לרגע לעצמה."

והיא, שמוצאת עצמה בתור גורו לנשים האמריקאיות, יודעת גם רגעים רבים של חולשה ושבירה אישית. אך מי שמאמין בה ודוחף אותה הן בתה הקטנה, מאד, החכמה והאינטליגנטית, האריט החברה השכנה, הכלב החכם 'שש וחצי', ומספר גברים כמו הכומר וייקלי, המפיק וולטר פיין, והרופא המיילד והחותר מייסון, וכמובן קלווין, שהיה אהבת חייה.

ספר מצחיק, אינטליגנטי, וכתוב נפלא. מומלץ, ואין פלא, שהופץ בלמעלה מ-40 מדינות.