'מחפשים את נוף' מאת: זואי פרריס; מאנגלית: עמוס זלינגר

המוטו של הספר 'מחפשים את נוּף' לקוח מהקוראן "דרכי היא בנישואים. הוא אשר נוטש את דרכי זו אינו מאנשַי." המוטו אכן מרמז לתוכנו של הספר. מוסד הנישואין בחברה המוסלמית בג'דה שבערב הסעודית.

אנו עדים לפרשנות קיצונית דתית, שמחייבת כיסוי מלא של כל הגוף הנשי, על-ידי גלימה שחורה, ורעלה על הפנים, שחושפת את העיניים בלבד. הגברים בדרך כלל יוצאים עם גלימה לבנה, קלילה יותר. הם חופשיים בתנועתם, בניגוד לנשים שחייבות מלווה גברי, בן משפחה, או כזה, שהמשפחה סומכת עליו שישמור עליה. אישה שמתחתנת לא אמורה לעבוד, מה שנדיר אף לפני הנישואין. מצפים ממנה להתחתן, ללדת, ולגדל את ילדיה. גברים ונשים מתפללים חמש פעמים ביום, ולא ביחד. אסור לגבר ואישה, שאינם זוג, לשהות יחד, מפחד משמרות הצניעות, ויש רק מקומות נדירים, שבהם יכולה משפחה, על כל מרכיביה, להיות יחד בציבור.

במרכז העלילה נמצאת משפחה עשירה מאד, משפחת שרוואי, שידועה בפילנטרופיות שלה. עותמאן, מי שאומץ על-ידי אב המשפחה, פונה לחברו, מדריך המדבר, נאיר, ומבקש את עזרתו לחפש את בת המשפחה, נוּף בת השש־עשרה, שנעלמה שבועיים לפני חתונתה הצפויה לקאזי, בן-דודה.

נאיר נעזר במחפשים נוספים, והם תרים את המדבר הגדול, ומגלים את גופתה של נוּף, שכנראה טבעה בשיטפון שהציף לפתע את הוואדי שבו היתה.

המשפחה מבקשת מהמשטרה לסגור את תיק החקירה, שנפתח בשל היעדרה. אבל נאיר, שמגיע להלוויה – וזורה חול, כפי שנהוג, על הגופה – קולט שהיא קבורה בגבה למכה. מה שמעיד, שהיה תינוק ברחמה. הוא מתחיל לתהות אם אכן היתה זו תאונה, או רצח. האם נוּף נחטפה אל המדבר? מדוע לא הצילה את עצמה כשהחל השיטפון? מדוע נמצאה הנאקה שלה במרחק מה ממנה? מדוע היו על הנאקה חמישה פסים צרובים על רגלה? ומדוע היו על נוּף סימני שפשוף בידיים? מאבק? מי היה איתה? מיהו אבי התינוק? האם הוא רצח אותה? האם הגברים במשפחה פגעו בה על רקע כבוד המשפחה?

מי שתעזור לו בחקירותיו, היא ד"ר קטיה חיג'אזי, בעלת רוח חופשית, שבניגוד למוסכמות, למדה ביולוגיה מולקולארית באקדמיה. היא עובדת במעבדה לרפואה משפטית בג'דה, במחלקת נשים, וחשובה לה זכות הבחירה אם להמשיך ולעבוד גם לאחר שתינשא לעותמאן שרוואי, או להתמקד בגידול הילדים.

שניהם חוקרים את המקרה של נוּף, ומעניין לראות מה הם חושבים על גברים ונשים בחברה השמרנית הזו: נאיר מנסה להבין למה נוּף רצתה לברוח לניו יורק "למה? הוא שאל. "היה לה הכול. המשפחה שלה הניחה לה לרכוב על אופנוע ים. הם העמידו לרשותה מלווה, כך שתוכל לצאת לקניות מתי שתרצה, ואני יודע שהיה לה כסף משלה." פניה העידו עד כמה היא לא מסכימה עם הערכתו. " אבל היא לא יכלה לעשות את הדבר היחיד שבאמת רצתה! הם לא הסכימו לשלוח אותה ללמוד, ואני לא חושבת שהם היו מניחים לה לטפח קריירה – בעיקר בעבודה עם בעלי חיים. אתה באמת לא קולט את זה, נכון? לנוּף היה כל מה שאבא שלה הסכים לתת לה."

הוא מחה את פניו במפית. "רוב בני האדם היו שמחים להסתפק בחצי מזה." "לא. רוב בני האדם לא היו מאושרים… תאר לעצמך שלא היית רשאי לצאת למדבר… לא היית יכול לצאת אפילו מהבית בלי לקבל רשות ממישהו. היה לך כסף וכל מיני דברים, אבל אם היית רוצה לעשות משהו, לא היו מרשים לך. הדבר היחיד שהיה מותר לך לעשות הוא להתחתן ולגדל ילדים." "אני לא חושב שהם היו מכריחים אותה להתחתן," הוא אמר וניסה להישאר רגוע."היא בחרה לקבל את השידוך שאירגנו לה." "אבל זה לא משנה," היא השיבה. "אם היא לא היתה מתחתנת, היא עדיין לא היתה יכולה להגשים את החלומות שלה. היא היתה יכולה להגשים רק את החלומות של המשפחה שלה – להיות בת או רעיה." "וזה הרגיז אותה מספיק כדי לברוח?" העלמה חיג'אזי הפסיקה לאכול ושיחקה במזון שבצלחת "אני חושבת שכן."

חקירת חייה ונסיבות מותה של נוּף, מאפשרת הצצה לאמות המידה של חברה שמרנית, ולגבולות החופש של היחיד בה – יכולותיו, מחשבותיו, והניסיונות לפרוץ את החומות.

הסופרת היא זואי פרריס, שעברה לחיות בערב הסעודית לאחר מלחמת המפרץ הראשונה עם בעלה דאז ומשפחתו המורחבת, בדואים סעודים-פלשתינאים, שלראשונה אירחו בביתם זרה אמריקאית. כיום היא חיה בסן פרנסיסקו. זהו ספרה הראשון.