דרך הגחליליות
'דרך הגחליליות' מאת כריסטין האנה; מאנגלית: גילת בנטל כתבה: ד"ר רותי קלמן "אני תוהה מי נתן את השם לרחוב שלנו," אמרה טולי. "לא ראיתי פה שום גחליליות" קייט משכה בכתפיה. "יש שם, ליד הגשר הישן ברחוב מזורי. אולי איזה חלוץ
"אני תוהה מי נתן את השם לרחוב שלנו," אמרה טולי. "לא ראיתי פה שום גחליליות"
קייט משכה בכתפיה. "יש שם, ליד הגשר הישן ברחוב מזורי. אולי איזה חלוץ סבל מגעגועים הביתה. או הלך לאיבוד."
"ואולי זה קסום. ייתכן שזהו רחוב קסום." טולי פנתה לעברה. "אולי זה אומר שנועדנו להיות חברות."
קייט נרעדה לשמע עוצמת הדברים. "לפני שעברת לגור פה, חשבתי שזו סתם דרך שלא מובילה לשום מקום."
"עכשיו זו הדרך שלנו."
ואכן, דרך זו הפכה לסמל שלהן, למה שקשר ביניהן בתחילה, והוסיף להתקיים לתמיד. ב'דרך הגחליליות' החלו החלומות להירקם בשתיים. ב'דרך הגחליליות' נפתחו הלבבות הסגורים של שתי בנות הארבע־עשרה, קייט וטולי.
קייט, מוקפת במשפחת מלרקי האוהבת והחמה, ומובלת ומונחית ברגישות ובאהבה. בעיקר על־ידי אמה החכמה. טולי, לעומת זאת, גדלה בבית סבה וסבתה, בעוד אמה, ענן, מילדי הפרחים של שנות השבעים, נעדרת מחייה, למגינת־ליבה. כשהאם מפציעה אחת לכמה שנים – היא מסוממת ואדישה אל בתה, שכל כך רוצה לזכות ביחס אימהי ממנה, גם בחלוף עשרות שנים. גם כשענן, תובעת בעלות על הבת, ולוקחת אותה איתה – למורת רוחם של הוריה – היא לא מתייחסת באמת לנערה, ונוטשת שוב ושוב.
כשגב' מלרקי, מבינה את המצב, היא מאמצת את טולי אל משפחתה, והילדות גדלות יחד. החברות ביניהן הולכת ומעמיקה, עד שהן הופכות לישות אחת – טולי־וְ־קייט – בעלת שני פנים שתוסיף ותתקיים תמיד "את ואני מול העולם כולו, טולי. יש דברים שלא משתנים לעולם.". ולמרות החיבור החזק שביניהן – הן שונות זו מזו בתכלית השינוי.
קייט רוצה לאחר נישואיה, לדאוג, בעיקר, לבני משפחתה, כשהיא תורמת את כל זמנה, להם ולקהילה המקומית. לא בלי הקשיים של מארה המתבגרת, שלא עושה לה חיים קלים. כם שובבותם של תאומיה; וההתנדבויות האינסופיות שממלאות כל רגע בשבוע – מותירים אותה ללא זמן פנוי לעצמה, ולהגשמת חלום הכתיבה.
טולי, לעומת זאת, רוצה לכבוש את העולם (בסתר ליבה היא עוד חושבת שזה יגרום לאמה לאהוב אותה, ולהיות גאה בה). טולי צריכה ורוצה להיות תמיד במרכז העניינים, במרכז הבמה. בכל מקום שאליו היא נכנסת – היא מושכת מיד את כל תשומת הלב. היא יודעת מה להגיד והיא מוכנה לעשות הכול כדי להצליח בעולם התקשורת. היא מתחילה לעבוד בניו יורק באן־בי־סי. הועסקה בהתחלה ככתבת כללית, אבל שאפה ליותר: "בשלב כלשהו, אם היא תהיה בת מזל, היא תוכל לסקר סיפור שהכתבים החשובים לא יהיו מוכנים לגעת בו… היא תקבל כתבה אמיתית לסיקור, וכשלבסוף היא תפרוץ, היא תפרוץ בגדול… היא ידעה עד כמה רחוק היא צריכה להגיע…"
ברגעי המשבר הרבים של כל אחת מהן, הן תיעזרנה זו בזו. יהיו גם כעסים של חוסר הבנה או קינאה, כשהפער בין אורחות חייהן יהיה גדול מדי. אבל למרות הכול, הן תמיד תישארנה טולי־וְ־קייט, החברות הטובות ביותר מדרך הגחליליות.
'דרך הגחליליות' מאת כריסטין האנה; מאנגלית: גילת בנטל כתבה: ד"ר רותי קלמן "אני תוהה מי נתן את השם לרחוב שלנו," אמרה טולי. "לא ראיתי פה שום גחליליות" קייט משכה בכתפיה. "יש שם, ליד הגשר הישן ברחוב מזורי. אולי איזה חלוץ
'אגם הגעגועים' מאת פאולינה סיימונס; מאנגלית: לי עברון כתבה: ד"ר רותי קלמן עוד ספר מקסים של פאולינה סיימונס, שתורגם לעברית על-ידי לי עברון. ואולי כאן המקום להגיד תודה לה, ולכל העוסקים במלאכת התרגום של יצירות ספרותיות לעברית. תודה על שאתם
'העיר הערפילית' מאת קרלוס רואיס סאפון; מספרדית: אביגיל בורשטיין כתבה: ד"ר רותי קלמן 'העיר הערפילית' הוא ספרו האחרון של אמן המתח והמסתורין, קרלוס רואיס סאפון, שהלך לעולמו ב-2020, ולא הספיק לראות את הספר יוצא לאור. הספר מכיל אחד־עשר סיפורים, שנכתבו
'לפני שהתחלנו' מאת דנה לוי אלגרוד כתבה: ד"ר רותי קלמן זהו הספר הראשון של דנה לוי אלגרוד שאני קוראת. היא כותבת טוב. בז'אנר של סיפורים רומנטיים המשלבים בתוכם אירוטיקה כתובה היטב. מודה. זה אינו סוג הספרים שאני קוראת בדרך כלל,
'האי של נשות הים' מאת ליסה לי ; מאנגלית: דורית בריל פולק כתבה: ד"ר רותי קלמן הסופרת ליסה לי, מתמקדת בכל ספריה בנשים. בעוצמותיהן וגם בחולשותיהן. על ספרה 'מעגל הנשים של הגבירה טאן' שחשף את סיפורן של הנשים הסיניות בעידן
'האורח המסתורי' מאת ניטה פרוס ; תרגום: רנה ורבין כתבה: ד"ר רותי קלמן רק לאחר שהייתי בעיצומה של הקריאה הבחנתי שהספר הוא מספר 2 בסדרת החדרנית. אבל עובדה זו לא היוותה כל בעייה, שכן כמו בהרבה סדרות מוצלחות – כגון