נגישות
ג'וג'ו מויס הוא כינוי העט של הסופרת והעיתונאית הבריטית המצליחה פאולין שרה ג'ו מויס. מויס היא בין הסופרות הבריטיות הבודדות שזכתה פעמיים בפרס 'הרומן הרומנטי של השנה'.
למרות שברור שהרומן שלפנינו יסתיים בהפי־אנד, קשה להאמין, שאפשר לצאת מכל התסבוכות הכמעט־בלתי־אפשריות שמתרחשות במהלך העלילה, לגיבורי הרומן.
מערבולת של רגשות מציפה כל אחת מהדמויות. לחלקן אנחנו נחשפים בפרקים המתייחדים למחשבות ולרגשות של אותה הדמות, ובחלקן – אנחנו מבינים מתוך התנהגותה.
יש כאן גיבורה ראשית מוצהרת. ליילה, שהיא בשנות הארבעים לחייה. היא אמא לשתי בנות. סיילי מתבגרת בת שש־עשרה, וויולט בת השמונה. בעלה של ליילה, דן, עזב את הבית, שנתיים קודם, כשהוא בונה לעצמו קן משפחתי חדש עם מריה ובנה הוגו, שנכנסת עד מהרה להריון. ליילה טרם התאוששה מבגידתו ונטישתו של דן. נטישה שדומה לנטישה שחוותה בעצמה בילדות, כשאביה, ג'ון, שחקן, עזב את הבית. אמה פרנצ'סקה גידלה אותה לבד, והתחתנה עם ביל, שגידל את ליילה, כבתו.
בתחילת העלילה, אנו שומעים על מותה של האם, שנכחה באופן משמעותי בחייה של ליילה. מי שמנסה להמשיך ולתפקד – וגם לרכך את המכות של מות האם ונטישת הבעל עבורה, וגם לעזור לה בתחזוקת הבית, הגינה והילדות – הוא ביל, שעובר לגור עם ליילה והבנות. הוא מבשל להן אוכל בריא, מארגן את הבית, ומנסה להיות יציב, בניסיון להתאושש בעצמו ממותה של אשתו האהובה, וגם כדי לעזור לליילה.
"ביל עבר לגור איתן לפני תשעה חודשים, זמן קצר אחרי שאמה מתה. בהיותו ביל, הוא לא התייפח בהיסטריה או גווע ברעב או הזניח את הבית. הוא פשוט הסתגר בתוך עצמו, הצטמצם לגרסה קטנה יותר ויותר של הנגר זקוף הגו שהכירה זה שלושה עשורים, עד שנהפך לצל של עצמו "אני פשוט מתגעגע אליה," אמר בכל פעם שקפצה לשתות תה והתרוצצה בבית בניסיון להפיח קצת חיים בחדרים הדוממים… וכך כשלילה הציעה שביל יעבור לגור אצלה לזמן מה, שניהם התאמצו מאוד לשכנע זה את זה שהמטרה היא שהוא יעזור לה עם הבנות ויסייע בצדדים המעשיים בעודה מסתגלת לחיים כאם יחידנית."
כשליילה מגיעה בצהריים לאסוף את ויולט מבית הספר, היא נאלצת לשמוע את ההסתודדויות של האמהות, ובתוכן, מריה, אשתו החדשה של דן. תחושת ההשפלה גדולה במיוחד, שכן הספר המוצלח שכתבה 'הבנייה מחדש' – על איך לתקן את חיי הנישואים אחרי שהתקלקלו בגלל עבודה והורות – יצא שבועיים לפני שדן עזב אותה לטובת אחרת. לאחר צאת הספר, היא קיימה ראיונות רבים. אחד מהם מתפרסם כשעזב.
"יומיים אחרי שהוא עזב, היא חצתה בחשש את חצר בית הספר וראתה שלוש אמהות יושבות יחד בראשים מורכנים וקוראות ב"אל" כתבה עם הכותרת המבטיחה "איך הצלתי את הנישואים שלי מטביעה"… במשך שבועות היא שמעה את המלמולים המסוקרנים והמזועזעים עוקבים אחריה בחצר בית הספר וספגה את סיבובי הראש הקלים ואת ההערות בזוית הפה. היא זקפה את הראש, אבל עורה סמר והלסת כאבה לה מהחיוך המזויף שנדבק לפניה כמו שכבת כפור." מביך אותה שלא ראתה את פני המציאות והפכה ללעג. היא טובעת ומאבדת עצמה במשימות אימהות, תחזוקת בית, פרנסה, דעת קהל, וחיי אהבה כושלים.
אנו נחשפים גם למחשבותיה של סיילי, הבת המתבגרת, שמביטה על כל אלה מהצד. היא כבר מבינה התנהגות של מבוגרים, אבל עולמם הבעייתי של הסובבים אותה, מביך אותה, כשהיא עצמה מסובכת בחרם מצד קבוצת בנות שהיו פעם חברות טובות שלה. היא מאבדת את כל ביטחונה העצמי ואת דרכה. היא מודעת לבעיות הרבות שמציפות את אמה, ולהן לא משתפת אותה בענייניה, מה גם שהיא לא מאמינה שליילה יכולה לפתור לה אותן.
מי שמסבך את העניינים, אבל גם יתיר בהמשך חלק גדול מהם, הוא ג'ון, האב הביולוגי של ליילה, שמפציע לפתע בביתה. הוא מגיע ברגע של שפל גדול, כשאין לו היכן לגור, אין לו כסף, והוא מצוי בין עבודות. רבים עוד מזהים אותו מסידרת טלוויזיה בדיונית מצליחה, והוא פורח וחי שוב, כשאורות הזרקורים מכוונים אליו, ואנשים מזהים אותו.
ליילה כועסת על נטישתו בילדותה, ועל היעדרו מחייה. הופעתו המחודשת, דווקא עכשיו, כששום דבר לא יציב בחייה, מערערת אותה אף יותר. ביל מחמיץ אליו פנים, כמי שנישא לפרנצ'סקה, אותה ג'ון עזב, ובנה את המשפחה מחדש. למרות שהוא מאד אוהב את ההכרה בכישרונו, ולהיות בקידמת הבמה, הוא יתגלה בעלילה דווקא כמי שיפעל מאחורי הקלעים ליישור והתרת הסיבוכים, ובכך הוא מתגלה כגיבור נוסף, נסתר, עם טוב לב וכישרון מבורך למצוא פיתרונות לכולם.
הספר מעניין, מביא מצבים מהחיים, ובסופו – פיתרונות נהדרים שיחזירו לכל אחד ואחת מהם את תחושת המשפחתיות, שמודגשת על-ידי כותר הרומן "כולנו גרים פה", בד בבד עם זהותם העצמית המחודשת.
