'שנת הארבה' מאת טרי הייז ; תרגם: יואב כ"ץ

זהו ספר ריגול מותח, שמצטייר כאמין, במיוחד, לאור השימוש בעובדות רלוונטיות מאד לימים אלו. עובדות כמו איום הפצצה הגרעינית באיראן; ההתחמשות הבלתי פוסקת;  רשתות מודיעין אמריקאיות שפרושות באזורי פקיסטן, אפגניסטן, ובאיראן עצמה; איזכורים של המוסד, והיכולות המדהימות של ישראל; טילים בלתי נראים בהלטה; צוללת גרעינית; וחיסולי אויבים שמאיימים על העולם כולו.

את ההתרחשויות הדרמטיות אנו "שומעים" ממחשבותיו של האני המספר רידלי קיין, שהוא מרגל אמריקאי בסי־איי־איי. יכולותיו וכישוריו המשוייפים והמאומנים, מביאים אותו להתכונן באופן מיוחד למפגש עם אויב האנושות התורן, סמל הרוע המכונה "א־טונדרה" (קולונל קוזינסקי) מדאעש. אויב אכזר, קיצוני־דתי, מסוכן ומיומן ביותר, שמרבית מוסדות הביון בעולם, מתאמצים, ללא הצלחה, לשים עליו את ידם, וכבר עבר מספר ניסיונות חיסול.  

על גבו מתנוסס קעקוע ענק של ארבה. "הקעקוע היה הרבה יותר גדול ומורכב מהחרק שהוא תיאר: הוא צויר בגוונים שונים של שחור, חוץ מהעיניים שהיו ירוקות, וזה, בשילוב עם העובדה שהכנפיים שלו היו פרושות חלקית, גרמו לו להיראות יצור זדוני ורוחש רע" הארבה שעל גבו, ירמז על כוונותיו של האיש.להטיל, כביכול בשם אלוהים, עונש על האנושות החוטאת. כפי שאלוהים הביא את הארבה על ארץ מצרים.

כשהביון האמריקאי ובראשו פלקון, מבין שהוא עומד מול מצב מסוכן ביותר הוא שולח את קיין לטפל במצב. קיין אמור לחדור לאיראן עם דרכון סעודי, לפגוש בשליח שבוגד בשורות הרוע, ורוצה לגלות לו את המזימה, שרוקח א־טונדרה כנגד האנושות  כולה, בתמורה להצלתו האישית של השליח, ולהצלת בני־משפחתו.

קיין אינו סופרמן, אלא אדם בשר ודם עם פחדים וחששות, אהבות, רגשות וטעויות. אבל הוא מיומן ומוכשר ביותר, יודע את השפות המתאימות, ונחשב לסוכן הטוב מכולם. מכאן יעקבו הקוראים במתח אחר הניסיונות הרבים לחיסול מי שיצליח או לא יצליח בניסיונו הפנאטי־קנאי להשמיד את העולם.

"עכשיו, אחרי שהבנתי מה המשימה שלפני – לחדור לעומק רשת הקורים של א־טונדרה כדי לפגוש שליח שאמר שהוא מוכן לבגוד בו – הפחד הזה, שלוּוה במפלי זיעה שניגרו לי על הגב, איים לקבור אותי. הידיעה שאחד ממייסדי דאעש מתכנן את מה שנראה כפיגוע ספקטקולארי, האיצה את ההכנות לחדירה שלי לאיראן – הכנות שהיו הרבה יותר אינטנסיביות ביחס לכל משימה אחרת שהיתה לי אי־פעם. במשך כמעט שבוע, ועם הפסקות קצרות רק כדי לאכול ולישון, שקעתי בתוך מערבולת של תדרוכים סודיים, ישיבות, ספקות, ופגישות עם מומחים עד שהיגעתי לסף תשישות."

כשהוא שומע מפלקון, שהשליח כבר סיפר לאנשי הקשר, שהאירוע הספקטקולארי אמור לקרות בחג ההודיה, הוא בודק מי עוד יודע על כך. פלקון אומר שלא סיפר לאף אחד "תאר לעצמך שזה ידלוף: טרוריסט שחזר מהמתים, פיגוע ספקטקולארי שתוזמן לחג ההודיה, רוב העולם המערבי בתור יעד אפשרי ובלי שום דבר ברור איך זה יקרה? רק הפאניקה לבדה חצי תגמור אותנו עד סוף היום."

ועם עומס האחריות על גבו, הוא יוצא למשימה, שתלך ותסתבך, כשהשליח שאותו הוא אמור היה לפגוש נתלה כבוגד בנוכחות משפחתו לפני שהוא מספיק לפגוש אותו, והדרך לפגוש ולפגוע במתכנן המזימה, היא דרך חתחתים מלאה בסכנות ונראית כמשימה בלתי אפשרית לחלוטין.

לעתים הוא עומד בפני מצבים, שאינם קשורים למשימה שלפניו. אבל דורשים ממנו להיות אדם. ואת זה הוא למד מאימו. כשהסבירה לו בילדותו מדוע רחשה כבוד כה גדול לכומר מרטין לותר קינג: "אתה יודע למה כיבדתי כל־כך את הכומר?… בזכות שיעור פשוט שהוא לימד. הוא אמר שכאשר רוב האנשים רואים מישהו שמתקיפים אותו ברחוב, הם שואלים את עצמם: מה יקרה לי אם אני אתערב? אבל דוקטור קינג אמר שזאת השאלה הלא־נכונה… השאלה הנכונה היא זו: מה יקרה לאיש אם אני לא אתערב? אני רוצה שתמיד תזכור את זה." מה יקרה לאיש אם אני לא אתערב?"  והוא אכן פועל באנושיות כשהוא יכול לעזור,  אבל גם הורג את מי שקם להורגו.

בין לבין, ניחן קיין בסגולות של ראיית הנולד. הבזקים מהעתיד, שבדיעבד, הוא מגלה שאכן התקיימו. מי שמתגלה לפניו שוב ושוב היא עדה של זאבים, שהוא חושש שהוא בסכנה ממנה., אך הם בעצם מכוונים את דרכו.

כשהוא על אחד המטוסים שמביאים אותו לביצוע משימה – הוא רואה חשרת עננים מרהיבה ומתגלגלת לכיוון המטוס. הוא נזכר בשיר Riders on the storm של להקת הדלתות. הם שרים על־כך שהסכנה אורבת, שיש רוצח בדרכים, ושהעולם סומך על הרוכבים שיצילו, כדי שהאהבה והחיים יוכלו להימשך. "רוכבים בסערה", חשבתי – זה כל מה שאנחנו וכל מה שאנחנו יכולים לקוות להיות."

ספר מרתק ומומלץ.