'ג'ק ריצ'ר: הסוד' מאת לי צ'יילד ואנדרו צ'יילד ; מאנגלית: שאול לוין

הוושינגטון פוסט הגדיר את ג'ק רייצ'ר, גיבור סדרת הסיפורים של צ'יילד, "מגיבורי הז'אנר הגדולים במאה ה־21!". הז'אנר הוא כמובן ז'אנר ספרי המתח. וכבר הזכרתי את ג'ק רייצ'ר בסקירות קודמות. הוא חכם, בעל ראייה מרחבית, צפיית מהלכי אויב, תכנון טקטי מוקפד ומקצועי, ומסוגל לחסל מספר אנשים יחד ביעילות. עם זאת, הוא אנושי. והאנושיות מתבטאת גם בטעויות, שבתפקידו, הן עלולות להיות קריטיות.

1992. רייצ'ר נקרא להתייצב לכוח משימה, ביחד עם עוד שלושה אנשים. מי ששולח אותם למשימה הוא מזכיר המדינה. המטרה המוצהרת: להגן על ששה מדענים בגימלאות, שהיו מעורבים בעבר הרחוק במשימה אזרחית סודית, וכרגע עומדים בפני סכנה, לאחר שאחד מהם נרצח כנראה בנסיבות חשודות. בנוסף, הם כמובן מנסים לגלות מי חיסל אותו, ולמה?

לאט־לאט מתבהרת התמונה בפני חברי הצוות. מדובר בפרויקט שנקרא 192, שעסק בפעילות חשאית ביותר, שבה עבדו שבעה מדענים על אמצעי הגנה – ניטרול גז עצבים. בדיעבד מתברר שהיה גם מחקר נפרד, סודי עוד יותר, להכנת נשק התקפי־כימי במעבדה אזרחית.

בדצמבר 1969, קרה אסון בעקבות הניסויים הנ"ל. עיתוני התקופה שדיווחו עליו התייחסו לשבעה קורבנות. אבל מסתבר שהאסון היה בקנה מידה הרבה יותר גדול. מספר הקורבנות היה אלף ושבעה, והשאלות מתחילות לצוץ. מדוע טויח המקרה? מי עומד מאחוריו? מי היה אחראי למחדל? מדוע לא ניתן כל פיצוי למשפחות הקורבנות?

המדענים מתחילים להירצח בזה אחר זה, והצוות – במרוץ נגד הזמן כדי להציל מי שנותר. מי שאחראיות לרציחות הנ"ל הן שתי אחיות, רוברטה וורוניקה סנסון, שמנסות, לא רק לנקום את נקמת אביהן – שדאג  לבטיחות בפרויקט הסודי, ניסה להתריע על כשלים בטיחותיים קשים, לפני האסון, ובסופו של דבר הואשם כאחראי למחדל, למרות שפעל למניעתו, וחוסל – הן גם מרגישות שמגיע להן להרוויח כסף רב, שאמור היה לשמש לבטיחות הפרויקט, אבל נלקח על ידי מישהו נוסף שהיה קשור לפרויקט 192. הפרוייקט, שבו אי־עמידה בתקנות הבטיחות שלו – גרמה  לפיצוץ הכימי ולאובדן חיים רבים.

הקוראים עדים לפעולותיהן של האחיות, שעברו הכשרה צבאית בישראל… הן מקצועיות ופועלות בחוכמה רבה, וביכולות תמרון ואלתור מעולים. אי־אפשר שלא להתפעל מיכולותיהן וחוכמתן, והן מהוות יריבות שקולות לרייצ'ר. כשיש מעקב ממשלתי על בית שהן רוצות לחדור אליו, אחת מהן מסיעה משאית שכביכול נתקעת, קדימה ואחורה, מסיטה את תשומת־הלב של כל הסוכנים החשאיים בסביבה, ובינתיים, אחותה חודרת במסווה המשאית, אל הבית הנ"ל. במקרה אחר, כדי לחדור לבניין שאליו אין להן תג כניסה, ורוניקה קונה בסטארבקס ארבעה לאטה גדולים במגש קרטון, וכשהיא מגיעה למתקן שבו היא אמורה להעביר תג של עובד בחברה, היא משחקת עובדת במצוקה, שחזרה עם מגש כוסות שתייה, שמקשה עליה, כביכול, להגיע לתג שלה. כמובן שמגיע אותו אחד, שמתפתה לעזור. הוא מעביר את התג שלו, ומאפשר לה להיכנס בלא אישור ולבצע את משימתה.

לכל מקום הן מגיעות בדרך־כלל לחוד, לרוב עם רכבים גנובים, או במטוסים נפרדים.

"ורוניקה ורוברטה סנסון עשו את הדבר הקרוב ביותר שאפשר לעשות כדי להעלים את הג'יפ הגנוב. הן החנו אותו בחניון לטווח ארוך בנמל התעופה של לוס אנג'לס, ניקו אותו מעקבות ליתר בטחון והסתלקו… רוברטה תפסה טיסת דלתא לנמל התעופה "נשיונל" בוושינגטון. ורוניקה טסה עם יונייטד ל"דולס" בוושינגטון. שתיהן שילמו במזומן והשתמשו בתעודות זהות מזויפות…"

בזה אחר זה הן מצליחות לחסל את המדענים, למרות האבטחה הסביבתית. לא לפני שהן מוודאות שהמדען יודע, שהן הבנות של מנסון סמסון. הן שואלות כל מדען מיהו השותף השמיני למבצע. ברור להן שהוא האחראי למחדל. למי שגרם למותו של אביהן, ולהאשמות השווא שהופנו כלפיו, כגורם לאסון. כמו־כן הן מחפשות את אותו האחראי, שמחזיק בכסף הרב. אבל זהו הסוד. אף אחד מהמדענים, שהן מגיעות אליו, לא יודע על קיומו של השותף השמיני, ולכן הן ממשיכות לחסלם, עד שיגיעו למדען היחידי שכן היה שותף לסוד. לידיעה על השותף השמיני לפרוייקט 192.

"רוברטה שמטה את ראשו של ריימר בחזרה לתוך המים. הפעם השאירה אותו שקוע חמש עשרה שניות… "זה לא נעים, נכון? הדרך היחידה לעצור את זה היא לתת לנו את השם. בחייך. זה לא קשה. שתי מילים. שם פרטי, שם משפחה. זה מוכרח להיות יותר טוב מלטבוע. אתה לא מפקפק בזה שאני אטביע אותך, נכון?" ריימר השתנק במאמץ לנשום. "לא יכול. רק שבעה שמות. נשבע לכן." רוברטה הסתכלה על ורוניקה, משכה בכתפיה ואמרה, "או־קיי, בחירה שלך, אבל בנקודה הזאת חשוב שתדע איך קוראים לנו. אני רוברטה סנסון. זאת אחותי, ורוניקה. אבא שלנו היה מורגן סנסון." ריימר גנח.."

בסוף כמובן יש מפגש בין רייצ'ר ושותפיו לבין האחיות.

מותח מאד. לאוהבי הז'אנר.