'השדכנית' מאת לינדה כהן לויגמן ; מאנגלית: צילה אלעזר

'מכיוון שבעולם המסורתי־דתי, לא מקובל שרווק ורווקה יתרועעו זה עם זו, היה (ועדיין בחברות מסוימות) מקובל להיעזר בשדכנים מקצועיים. עבורם, הקריטריונים לשידוך כוללים בעיקר: ייחוס משפחתי, גיל, מצב גופני, עיסוקים ומצב משפחתי (רווק/ה, אלמנ/ה, גרוש/ה).

אך השדכנים המסורתיים הם לא הסיפור ברומן היפה הזה. במרכז העלילה עומדת שרה גליקמן, שכבר בגיל עשר, שידכה בין אחותה, הינדל, לבחור קצר־הרואי, אהרון, באונייה שהביאה אותם כמהגרים לארה"ב. שם באונייה, מבלי לדעת את משמעות הצעדים שנקטה, היא קישרה ביניהם וראתה אור זהוב שיצר קו בין אחותה הבכירה לבחור קצר־הרואי. פס האור המיוחד, הוא היכולת שלה לראות את הבאשערט (המיועד, הנפש התאומה) של איש או אשה שעומדים זה לצד זו.

בניו־יורק, במקום בו קבעה המשפחה את מקום מגוריה. הרב שיינקופף, שמחתן את הזוג כעבור שלושה חודשים, שומע את סיפורה, מבין, ואומר לה את המילים שנתקבעו מאז בזיכרונה: "את שדכנית, שרה גליקמן, שדכנית בשירות העולם החדש והמוזר הזה."

היא פועלת לפי האינסטינקטים של פסי האור המנצנצים, ומעולם לא נכשלת, ועדיין היא נערה צעירה מאוד.

השדכנים של השכונה מגלים להפתעתם, שהאירוסים והחתונות בשכונתם, הם בעלייה. ולעומת זאת הביקוש לשירותיהם – בירידה. הם מריחים צרות ממנה, ומתחילים לעקוב אחריה. הם כועסים על היותה אשה, ועוד יותר גרוע, נערה, בעולם של שדכנים גברים. הם כועסים על שהיא אינה נשואה. מה שמבחינתם הוא תנאי הכרחי ליכולת לשדך. הם כועסים שהיא מצליחה במקום שהם נכשלו. הם כועסים שהיא גוזלת מהם פרנסה, והם כועסים שהיא מדברת על שידוך מאהבה.

כשאביה של שרה, מנסה לתהות, כיצד יודעת בתו ששניים מתאימים זה לזה. היא עונה: "אני רואה את מה שאני רואה ואני יודעת את מה שאני יודעת."

כדי למנוע התנכלויות נוספות מצד שדכני הקהילה, היא מבטיחה לאביה שעד שתינשא, היא לא תציע שידוכים. אבל מצליחה להמשיך ולשדך, בעקיפין ובסתר. "את השידוך הראשון שהיא ארגנה בדרך הזאת היא הציעה למורה החביבה עליה, מיס פרלמן. בגילה המתקדם עשרים ושבע, נחשבה מיס פרלמן כבר לאלטע מויד – רווקה זקנה. יום אחד אחרי הלימודים שרה הבחינה בה בוהה באם צעירה מחזיקה תינוק בזרועותיה… שרה הלכה הביתה בתחושה מחודשת של שליחות: היא תעזור למיס פרלמן למצוא לעצמה את הבאשערט – בעל הנשמה התאומה שנועד לה. שעה ששקלה מבחר מועמדים מתאימים, היא נזכרה בחבר של יעקב שהיא פגשה פעמים אחדות. בנו של בעל חנות מכולת… אחרי יום של רחרוח בחנות של אביו, התברר לה שהחבר של יעקב נשוי, אבל אחיו הצעיר פנוי לקשר רומנטי… שמו היה שמואל, אבל חבריו קראו לו סם…" היא דמיינה חיבורים שונים ואנשים אחרים. "כאשר הגיעה אל זוג שהחיבור ביניהם יצר בעיני רוחה הבלחה של אור, היא ידעה שמצאה שידוך."

כשהיא מבינה במשך חודשיים שזהו הזיווג הנכון עבור מורתה, היא מחפשת אסטרטגיה כיצד לחבר ביניהם, מבלי שיבינו שהיא מנסה לשדך. היא קונה מסֶם אפרסק, ונותנת למורתה לטעום. כשהמורה מתפעלת מהטעם, היא מציינת שהאפרסק נקנה מחנות המכולת שברחוב גרנד. "אימא שלי אומרת שהתוצרת שם טרייה יותר מבכל מקום וגם המחירים נוחים יותר." היא מציינת כלאחר־יד.

כשהיא יודעת שהמורה תלך לחנות, היא מקדימה לפגוש בחנות את סם, ומעירה לו על הסינר המלוכלך שלו. סם מחליף את סינרו באחד נקי. המורה מגיעה לקנות פירות, וה"שידוך" מצליח.

רק כעבור עשור שנים, אוזרת שרה אומץ לעמוד אל מול עשרות השדכנים המקומיים, בגאווה, ומתוך ידיעה ברורה, שגם לה מותר.

עד ליום מותה, היא המשיכה לזווג זוגות שקו של אור מחבר ביניהם, ומבטיח חיי זוגיות שלמים ומאושרים, והיא יודעת שגם נכדתה, אבי, ניחנה באותו הכישרון.

אבי חוותה גירושין בין הוריה. כשהיא מתעמתת עם אביה, לגבי הגירושים מאמה, ומעמידה אותו בפני שאלות קשות הנוגעות להסכם הכלכלי בין ההורים, הוא זורק לה בחמת זעם: "לכל הרוחות, אבי, תרדי ממני! את רוצה תשובות? לכי ותהיי עורכת דין לענייני גירושים!"

וזה מה שהיא עושה. היא לומדת עריכת דין, ונכנסת לעבוד במשרד של דיאן. אבל כשסבתה נפטרת, והיא יורשת מספר ארגזי יומנים של שרה, היא מגלה שהיא נמשכת לחקור את כל נושא השידוכין של סבתה, שמופיע ביומנים, כתיעוד מסודר מאד של כל הזיווגים שיצרה. שרה מעולם לא ציינה בפניה, את אותו קו אור שמש שהיא רואה בין הזוגות, אבל עכשיו נזכרת אבי, שסבתה נהגה לומר לה "השתדלי לזכור את מה שלימדתי אותך. מי יודע? אולי את עצמך תמצאי כמה שידוכי אהבה".

כששאלה אותה אבי, אם אהבה להיות שדכנית. ענתה שרה: "יקירתי, זה היה הכבוד הגדול של חיי." וכשאבי שואלת אותה איך היא תמצא את המיועד לה. ענתה לה סבתה: "כשאת בוכה הבאשערט שלך חש את טעם המלח של דמעותייך."

אבי תיקרע בין נאמנות לעבודתה אצל דיאן. עבודה שקשורה בעיקר להסכמי נישואין וממון, והסכמי גירושין, לבין ההבנה שהיא יכולה בדרך אחרת – שקרובה יותר לדרכה של סבתה שרה – לפעול  למען הלקוחות של המשרד, ולמען האנשים סביבה.