'מספרת הסיפורים האחרונה' מאת דונה בארבה היגרה ; מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי

אם מישהו עוקב בנאמנות אחר סקירותי – הוא יכול להבחין בקלות, שאני לא סוקרת סיפורים פנטזיה וספרות בדיונית. למרות זאת, בעידן שאנו נמצאים בו – שבו אנו מודעים לאסונות טבע, אסונות חלל ויכולים לצפות בכוכבים שעלולים להתנגש בכדור הארץ – הרי שהסיפור הזה, מתאר סוג של אפוקליפסה של כדור הארץ וניסיון להתחיל עולם חדש במקום אחר.

העלילה מתחילה רגע לפני שכוכב שביט אמור לפגוע בכדור הארץ, כשההבנה המדעית היא, שצריך להציל לפחות מדענים ומשפחותיהם, כדי שיוכלו להקים יחד, חיים חדשים בכוכב לכת אחר. הנוסעים אמורים לשתות חומר שירדים אותם למשך כ-300 שנה, עד ההגעה לכוכב לכת אפשרי, כאשר בזמן הזה, מוחדרים להם פרטי מידע בתחומים חשובים שיעזרו להם לקיום בהמשך. מי שישמור עליהם, הם קבוצה של משגיחים, שמוכנים להקריב את עצמם.

גיבורת הרומן, שמתגלה באמת כגיבורה אמיתית, היא פטרה פנייה. נערה חכמה, בת לשני מדענים. האב בתחום הגיאולוגיה, והאם בתחום הבוטניקה. ההורים, פטרה וחאבייר, אחיה הקטן, אמורים לעלות על החללית השנייה מבין שלוש חלליות גדולות. בדרך, פטרה אמורה להיות מחוברת למכשיר שיעביר לה את כל המידע הקיים בתחומי הגיאולוגיה והבוטניקה, כהוריה. בנוסף, כבחירה, היא ביקשה נושא נוסף הקרוב ביותר לליבה – סיפורי עם ומיתולוגיה. מי שהחדירה לה את אהבת הסיפורים היא סבתה, ליטה, שחינכה אותה על ברכי הסיפורים המקסיקנים, שבהם שילבה חוכמת חיים ודרך להתגבר על מהמורות.

עכשיו, כשכוכב השביט עומד להחריב את כדור הארץ, הסבתא נשארת. אלה הם הרגעים האחרונים שלהן יחד. "ליטה, האובאליטה שלי, זורקת אל המדורה עוד בול עץ של אורן מקסיקני. עשן מתוק מרחףמעלי ומעל סבתא אל השמים המלאים בכוכבים. הברכיים שלה חורקות כשהיא מתיישבת שוב על השמיכה לידי… יש משהו שאני רוצה שתיקחי איתך למסע שלך, פטרה" היא אומרת לנערה, ומושיטה לה תליון כסוף בצורת שמש מאבן אובסידיאן. "את יודעת, תושבי יוקטן מאמינים שאובסידיאן היא אבן קסומה. פתח לחבר שוב בין אנשים שאבדו זה לזה." והיא מראה לפטרה, שגם לה יש תליון שכזה.

ואז היא מספרת לה "הבייה אונה וס, פעם, מזמן, יה נוואל בצורת נחש אש. אמא שלו היתה כדור הארץ, ואבא שלו היה השמש…" הסיפור נועד להרגיע את הילדים השומעים מפני איום כוכב השביט, שכן נוואל מחפש את אמא שלו, וכל שבעים וחמש שנה הוא יוצא למסע. "הוא קרוב אליה וכבר יכול להרגיש אותה, אבל לא מצליח לחבק אותה." ופטרה מעירה "חוץ מעכשיו". "כן," היא עונה ומחבקת אותה חזק יותר. "בעוד כמה ימים נחש האש ימצא סוף סוף את אמא שלו. אסטה קואנטו סה הא אקבארו, וזה סוף הסיפור". הנערה מודה שהיא פוחדת מהמסע, ושהיא לא מאמינה, שהם נאלצים להשאיר את הסבתא מאחור. והזקנה מנגבת לה את הדמעה ואומרת לה: "לעולם לא תוכלי לעזוב אותי. אני חלק ממך. את לוקחת אותי ואת הסיפורים שלי לכוכב לכת חדש ולמאות שנים קדימה בעתיד. אני באמת בת מזל."

משפחת פנייה, תורדם למאות שנים, כמו כל האחרים שנועדו ליישב את כוכב הלכת החדש. אבל דברים משתבשים. פטרה תלמד לקחת פיקוד ואחריות על חייה, ועל חיי אחרים. ודרך הסיפורים שלמדה, ושהיא ממציאה, כדי לעודד אחרים ולהצילם, היא תעזור ליצור מציאות חדשה