כשאני מחליטה ללכת כפעילות ספורטיבית, אני יוצאת מהבית בשעה 5:15 כשעדיין חושך, ומתחילה לפסוע במרץ ברחובותיה של עירי היפה דימונה.

חושך. הרחובות ריקים. נדיר למצוא עוד הולכי רגל, מלבד אלה הצועדים אל תחנות האיסוף לעבודה.

בכל הליכה כזו, אני מכוונת לכיוון אחר, למסלול אחר, וכך יוצא לי לחוות את דימונה, כפי שאיני רואה אותה ביום.

השקט שולט. רק צעדיי על המדרכה. לקראת סוף הדרך מתעוררות הציפורים. העורבים – תחילה. מעט כלבים מתחילים להשמיע קולם מתוך הבתים, ופועלים תאילנדים כבר מדוושים על אופניהם אל מקומות העבודה.

כשהבוקר כבר מגיע, ומספר הרכבים הולך וגדל – אני כבר בדרך הביתה.

אצרף בכל פעם סוג אחר של צילומים. כיכרות, שהן ממש שוות ומושקעות ויפות, חצרות־בתים יפות, מבנים, נופי לילה, נופי זריחה.

מזמינה אתכם למסע יפה של לילה, רגע לפני שהשחר מפציע.