'התעלומה של חדר 622' מאת ז'ואל דיקר ; מצרפתית: לי עברון / ד"ר רותי קלמן

כותר הספר כבר מרמז לקורא, שהספר משתייך לז'אנר הספרות הבלשית. ואכן מתבצע רצח, וגופה מתגלית במלון 'פאלאס וֶרְבִּיֶה' שבהרי האלפים השווייצריים. "השעה הייתה שש וחצי בבוקר… בחוץ עדיין היה לילה שחור ושלג כבד ירד. דלתות מעלית השירות נפתחו בקומה השישית. אחד מעובדי המלון יצא ממנה ובידיו מגש ארוחת בוקר, ופנה לעבר חדר 622. כשהגיע לשם ראה שהדלת פתוחה למחצה. אור בקע מהפתח. הוא קרא בקול אבל לא נשמעה שום תשובה… על השטיח בחדר 622 מוטלת גופה…"

אבל תחושת הבלבול המכוונת של הקוראים תהיה גדולה יותר מאשר לנסות להבין מי הרוצח. שכן, אין זה ספר במתכונת רגילה. אלא, סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. והכול משתנה. הזמנים אינם בסדר כרונולוגי, וגם לא חזרות בזמן בצורה קבועה. אלא שכל צעד אחד קדימה בזמן, יכול להעיף את הקורא, כמה צעדים אחורה, ונראה כאילו מדובר בשינויים רנדומאליים, ולא בדרך שיטתית קבועה. המיקום האמיתי של הדברים, וזמני ההתרחשות, יתגלו רק בסוף, כשהכול יתבהר. גם הרוצח. גם המניעים. וגם מצבו של הסופר המספר, שהוא, עצמו, אחד הגיבורים הראשיים.

בתחילה אנו מתוודעים למחשבותיו, כשהוא מחליט לנסוע לזמן־מה למלון בהרי האלפים השווייצריים, כדי להתאושש משתי טלטלות קשות: נטישתה של בת־זוגו, סלואן, ומותו של המו"ל האהוב שלו, ברנאר דה פלואה. הוא מספר לנו בתחילת העלילה, שהוא יושב בביתו, ומנסה לכתוב ספר על המו"ל, האהוב, אך כאבי ליבו השבור, אינם מאפשרים לו להשתחרר מהמועקות.

לכן הוא מגיע למלון. כל כוונתו היא לנוח. לא לכתוב. "במלון קיבל אותי צוות מקסים והרעיף עליי פינוקים. במקום השלו הזה חשתי מייד בנוח. כשנרשמתי בקבלה שאל אותי הפקיד: "אתה הסופר?" "כן." "כבוד גדול לארח אותך כאן. קראתי את כל הספרים שלך. באת לכתוב כאן ספר חדש?" "להפך! עניתי לו תוך צחוק. "באתי לנוח. חופשה, חופשה, חופשה!"אני חושב שיהיה לך נעים כאן, אתה באחת הסוויטות הכי יפות שלנו, סוויטה 623". אומר לו הפקיד. ז'ואל פוסע בעקבות הסבל הנושא את מטענו, ותוך כדי התקדמות במסדרון, הוא שם לב שאחרי חדר 621, יש חדר 621א, ואחר כך 623. החדר שלו. לשאלתו, אין הסבל מספק לו תשובה טובה לתעלומת חדר 622 שנעלם, והסופר מרגיש שהסבל מסתיר מידע.

סקרלט לאונס, שכנה בחדר סמוך במלון, מתוודעת אליו, מביעה אף היא את תמיהתה לגבי מספרי החדרים, ומאתגרת אותו ליצור. היא מציעה לו, שהיא תחקור את עניין החדר הנעלם, והוא יכתוב עליו. מכאן יוצאים השניים להרפתקה בלשית, ולחקירת כל האנשים הנוגעים לתעלומה. אך כמו שהמשטרה לא הצליחה לפענח, כך נתקלים המספר וסקרלט במבוי סתום, בכל פעם שנראה להם, שפענחו את מניעי הרצח ואת זהותו של הרוצח. עד להבלחה שתאפשר את פיתרון התעלומה.

אנחנו הקוראים, נלך שולל, כמוהם, ואף יותר, אחרי תעתועי החקירה ופיתולי הכתיבה של הסופר. עד לסוף המפתיע מאד, שבו הכול מתבהר – כולל סיפור המעטפת, שמתגלה אף הוא כהפתעה.

כתיבה מתוחכמת ומעניינת. מומלץ.