'הנערות ממטע התפוחים' מאת ניקולה סקוט ; מאנגלית: קטיה בנוביץ'

ויולט הצעירה שייכת למשפחה מהמעמד הגבוה בלונדון. בחורות בגילה כבר מובאות לנשפים כדי למצוא להן חתן, לאו־דווקא על־פי בחירתן. אבל זוהי תקופה קשה. 1940. מלחמת העולם השנייה בעיצומה. האב מגוייס. התקפות אוויריות ומסיכות גאז, הן דבר שבשגרה, וכבר כמעט שלא ניתן למצוא בחורים שלא התגייסו, ונשפים. ויולט כלל לא מתכוונת להינשא, ובוודאי לא לאדוארד פורסטר, שנדבק אליה באירועים כגון אלה, אך משעמם אותה. אמה הנוקשה מתעקשת. בלית-ברירה היא מגיעה לנשף, אבל מתחמקת מאדוארד ומאמה בעזרת חברתה רומי, ואחיה למחצה של רומי, דאפי. בנסיעתם הם נקלעים להתקפה אווירית קשה, שמסתיימת בטרגדיה.

ויולט מסתגרת בביתה עם יסורי־מצפון ובדידות גדולה וכואבת. היא מבינה שהיא חייבת לצאת מאנוכיותה המסוגרת, ומחליטה להתגייס לעזור בחקלאות, בתקופה שבה אין מספיק כוח־אדם גברי שנהג לעסוק בכך. היא משאירה מכתב לאמה, ובורחת מהבית. היא מתנדבת ל'צבא הפועלות' במטע תפוחים. הארדוויק – המעביד של צבא הפועלות המתנדבות במקום – רוֹדֶה בכולן, ובעיקר מתעמר בוויולט, שמעיזה להעיר ולהביע את דעתה.

כפי שמציינת המחברת, ניקולה סקוט, המתייחסת למתנדבות אלה בהקשר של אותם הזמנים: "החקלאות באנגליה של שנות השלושים והארבעים במאה הקודמת היתה טריטוריה גברית מובהקת. ברוב המקומות הגברים עדיין עבדו את האדמה כמו בימים עברו, מזריחה עד שקיעה. נשים במכנסיים, ובמיוחד כאלה שדרשו שכר, לא התקבלו בברכה, למרות הנסיבות. נשות האיכרים ובנותיהם נטרו טינה לפועלות על עצמאותן, ועל העובדה שהן קיבלו שכר על עבודתן. בתחילת המלחמה במיוחד, הקהילות הכפריות הפגינו חשדנות כלפי הזרות וראו בהן עירוניות מפונקות ומופקרות, שעלולות לכבוש את הגברים בקסמיהן…. מכיוון שצבא הפועלות היה ארגון התנדבותי, הבנות הועסקו ישירות על ידי החקלאים, ולא פעם עבדו קשה יותר וקיבלו תמורה עלובה יותר."

במטע התפוחים נדרשת עבודה פיזית קשה מאד. הארדוויק, מתעמר בפועלות בכל הזדמנות. הוא מוריד להן נקודות – בהאשמות חסרות שחר, שפוגעות בשכרן הזעום גם כך – ורוֹדֶה בהן ביד קשה. לוויולט קשה לקבל את מרותו, וגם לוקח זמן עד שהבנות שסביבה מקבלות אותה. אך כשהן רואות שהיא חרוצה, אמיצה, ומוכנה לקחת על עצמה אף יותר מהאחרות, הן לומדות להעריך אותה. יש בה יסודות של מנהיגה כריזמטית, שמעזה לומר ולעשות גם מה שהן לא מעיזות אל מול המעביד העריץ.

במקביל לסיפורה של ויולט אנו נחשפים לתקופה אחרת 2004, ולדמות אחרת. זוהי פרנצ'סקה (פרנקי), עיתונאית צעירה ושאפתנית, שהיא נכדתה של ויולט – שהופכת למפורסמת בזכות יוזמותיה ותרומותיה. העיתון, שבו עבדה פרנקי, נסגר, והיא ועוד מספר עובדים, מנסים להתקבל למערכת עיתון גדול ומפורסם הרבה יותר, ה'לונדון פוסט'. בראש המערכת עומד הוגו, שגם הוא, כמו הארדוויק, מעביד קשוח, חסר רגישות אנושית, ובלתי מתפשר. נוצרת סוג של הקבלה בין המעביד הפיזי של צבא הפועלות עם ויולט ב-1940, לבין המעביד הרוחני של מערכת העיתון, עם פרנקי ב-2004. שניהם חסרי עכבות, חסרי רגישות, עוקבים אחרי הצוות, מקשיבים לשיחותיהם, מתערבים, ודורשים את שלהם, בלא התחשבות ברגשות ובמצבים מורכבים. ההקבלה מפנה את תשומת לב הקורא להקבלה בין הסבתא לנכדתה, ומודגשת התנהגותן של ויולט, ונכדתה פרנקי.

ויולט, מגיעה מנקודה מונמכת עם אם שתלטנית ששולטת בחייה, שאינה מחמיאה ואינה מעניקה לה עידוד בשום מצב, ובוודאי לא חום ואהבה. כשהיא בשפל, נדחקת ויולט  לפינה, ומשם היא נעזרת בתמיכתו של דאפי, אחיה של חברתה. כשהיא מגיעה לצבא הפועלות, הן דוחות אותה בתחילה, אך היא מתעודדת מתמיכתה של חברתה רד, ואחר כך גם מכל היתר, שיתמכו בה במאבק שהיא מנהלת דרך הארדוויק.

פרנקי, נמצאת, אף היא, בנקודת חולשה התחלתית. היא לא דיברה עם סבתה במשך עשור, מה שקשה לה מאד, כי היא זו שגידלה אותה, שכן אמה נפטרה כשפרנקי היתה בת שש, ואביה יצא עם תזמורתו להופעות. הסבתא היא זו שעיצבה את דמותה, והחדירה בה את ההכרה ביכולותיה. אבל היא לא לצידה עכשיו. פרנקי, כמו חבריה, מוצאת עצמה מחוץ למערכת העיתון שנסגר, ועכשיו, במערכת החדשה, היא חייבת להוכיח את עצמה בפני הוגו, כדי לשרוד. לכאורה יש לה יתרון. הוא מגלה שסבתה היא ויולט המפורסמת, שמסתגרת לאחרונה. הוא דורש ממנה להשיג ראיון עם סבתה. אבל העניינים מסובכים.

רק אחרי שויולט ופרנקי יישרו את ההדורים, תוכל פרנקי לקבל את הכוח וההחלטות הנכונות להיאבק, להתעצם, ולמצוא את מקומה, מבלי שתפגע בסובבים אותה.